B.logi

מאז ה - 29, ליוני לא היה לי חיבור לאינטרנט ולעולם,

זה היה יום א' שעבר מצולקת מעט, מניתוחונצ'יק נוסף בפני חזרתי הביתה ל'אין חיבור'

בצר לי ובעייפותי כי רבה, התחברתי לעולם דרך הטלויזיה, אבל אז חשכו עיני, גופות נערים נרצחים בדם קר נמצאו בהיתי במסך בלי יכולת לעכל את ההתרחשויות,

מותשת בהיתי במסך, לחבור לאינטרנט אבד לי החשק, 'וכי מה אמצא שם?' חשבתי, 'עוד מאותו הדבר, ועוד ביטויי שנאה של זעם חסר תוחלת?'

למחרת ראיתי קבוצות פורקות את זעמם הבלתי נשלט על חף מפשע אחר, יום יום נצברו ארועים האחד על גבי הקודם לו,

קבוצות זועמות יצאו לרחובות על רצח נקמה נפשע,

עשן, עשן אני רואה היום,

זעם מר זעם קשה מנשוא

זעם מעכל,

מכלה

מחניק,

תחושות מצטברות בתוכי כגוש מבעבע,

ללא מפלט, ללא ארוכה

תרות

מחפשות ארובה

מנוס קצר היה לי כשצפיתי במשחק ברזיל קולומביה, רציתי ששתיהן תנצחנה, (אולי אם היו כל אחת מהן הייתה מגרילה פרטנר אחר לרבע הגמר? אבל אז אולי לא הייתי זוכה ליהנות ממשחק אקסטראוגאנטי? ואולי היינו זוכים לו בגמר? היינו זוכים לגמר מופלא של מונדיאל ססגוני ומופלא?)

מבזק מתקרב, 'כמה יפה' אני חושבת לעצמי, 'לפרוק מתחים על מנת לנצח, במשחק אינטליגנטי ווירטואוזי אין צורך בנפצים, אין צורך בעשן'

המציאות ההזויה חוזרת, חודרת למבצרי, מזכירה לי: 'לא הלכתי לשום מקום' ואין מנוס פרט למעט אנרגיות חיוביות שהצלחתי לאגור, שאולי יסייעו לי להתמודד.

שבוע חדש זורח, ציפורים מצייצות כאילו כלום - אבל גרוני חנוק. בלי מילים שמסבירות תחושות אני משכימה לצעדתי היומית, מוצאת משכים חרוץ ממני שמכונת האספרסו שלו כבר מעלה אדים, אני מצטרפת לחייל משכים מאובזר למשימותיו המחפש משהו לנשנש

- "אפשר אספרסו קצר בבקשה" אני פונה לצעיר המשכים,

• "הזבוב הזה, אני לא מצליח לגרש אותו הוא כל הזמן חוזר"

• הוא עונה מנפנף ידיו לכל הכיוונים בזעם אצור,

• אני בוהה בו:

• " ד ב ר אליו !

• ... ת ד ב ר איתו ! " אני אומרת, מלווה את דברי בתנועת יד המבטאה סבלנות ...

   

  החייל והבחור צוחקים, אני זכיתי למנת הקפה שלי לפתע חשתי שיחרור, כאילו פרקתי זעם שהיה צבור בתוכי, ארוזה באנרגיות מתחדשות, עם גביע אספרסו בידי יצאתי לקדם שבוע חדש

מערכת קירור