ים העצב אין לו סוף וכמעט ואני צוללת, רוצה לחזור אחורה ולהתענג על סוף שבוע אחד, זה היה סוף השבוע האחרון שהיה אמור למלא את המצברים שלי להמשך.

   ביום חמישי שעבר, אספתי את נפשי בכפי, התעלמתי מהבולענים ומהשבר הסורי אפריקני ונסעתי לסופש בים המלח

בדרך נזכרתי בנופי ילדותי ונעורי, נופים שלומדים להתאהב בהם, ולנצור אותם ואת כל נפש החי הנדירה שנקרית בדרך.

   היגרלנו לנו חום בלתי נסבל, בעצם היינו בסוג של עוצר בתוך המלון, אבל עוצר מפנק, רק השכם השכם בבוקר אפשר היה להוציא את האף ולרדת לים המיוחד הכחול ירוק הזה, העטוף בגווני חום וכמה קבוצות ראשים בתוכו כנציבי ברונזה נראו, טורסוס שחורים בתוך השמש הזורחת.

   ושקט

   פעם אחת העזתי לצאת למרפסת המלון לשאוף מרחב, פגשתי חיים שתחילה צייצו ומשכו את תשומת ליבי מן החום הנורא, הייתי בטוחה שאני מזהה את הטריסטרמית שרק שם אפשר לפגוש, אבל לא, זה היה רק זוג מיינות ששיעשעו זו את זו, כשהאחת פרחה לה, השנייה טיילה כבתוך שלה, ערה לחשיבותה כבעל חיים נדיר במקום השמם הזה,

   מצאה חן בעיני עמידתה האיתנה, כבעלת המקום נראתה לעצמה, מציצה פנימה לאולם האנשים, ורק לה הזכות להחליט אם כדאי להיכנס, ואם היצורים האלה ראויים למאמציה

היי חברים

 התגעגעתי כל כך, אני מרגישה כאילו שבתי מארץ רחוקה. לא הייתה לי גישה לאיטרנט זמן רב בגלל שיפצורים בבית, וכל אותו הזמן, חודש וחצי ! התסכלתי בעיניים כמהות על המחשב שואלת את עצמי מה שלומכם. אט אט אשלים פערים.

לצערי נפתח לי השער לעולם כשהחדשות מרעישות ומסעירות. במשך הזמן למדתי להעריך מאד את בוגי, ולראות באיבט רעש רקע, אבל אני לא מתערבת בעינייני בטחון, אז אפילו לא אכתוב את דעתי ולו רק בגלל שאין לי דיעה מרוב ההלם, תמיד חשבתי שאין לי די נתונים, ולהם יש והם יודעים מה הם עושים כי טובת המדינה לעיניהם ואני רוצה להמשיך לחשוב כך וצופה לבאות בחשש גדול.

פיספסתי הרבה שבוע הדיכדוך ביו יומשואה ליומזיכרון, הרבה ''חג שמח''ים לאחל ולקבל, אפילו יומולדת לבלוג זה פיספסתי ולא ראיתי ת'בלוניצ'יק האדום הקטן שמציין זאת. הצטרפתי ב 16.5.2005 והנה כבר 11 שנים ? ! חלפו להם במעוף, והזמן עבר וכאילו לא ...

ביומעצמאות חשתי שוב תקווה ואופטימיות וגירשתי זבובים מטרידים שזימזמו 'זה זמני, זה זמני, בקרוב יחזרו כולם לאכול זה את זה' אבל מה שהכי מעניין זה שזה רק בתקשורת, בעיתונות, בין האנשים ביומיום לא מורגשים הפערים והמחלוקתות והשסעים, כאילו המדיה נמצאת בפלנטה אחרת ואנחנו באחרת.

נשגב מבינתי

אשמח לשמור איתכם על קשר בפלנטה שלנו כי אחרת איך תישמר השפיות ???

 

▶ 3:40

https://www.youtube.com/watch?v=2Cj5N4VGBRs

 Dec 22, 2009 - Uploaded by SchibberGroup

קובי אפללו - בא מן השתיקה 

   בבוקר החמישה לינואר שהוא יומולדתי ציפיתי למפגש עם ילדי והקטנצ'יק ב'דליסיטי' בית הקפה האהוב עלינו שלמזלי הרב קבע את מקומו מול ביתי

   רגע לפני שיצאתי מביתי שמעתי שמסתובב באיזור ( מרכז הרצלייה ) מחבל ואין לצאת. מצוחצחת לקראת האירוע סירבתי להיכנע ויצאתי.

   היגעתי לבית הקפה, שאלתי אם יש פיצוחיה ממול ( מצחיק ) אמרו שאין, אמרתי אז זה בסדר ונכנסתי. אף אחד לא צחק.

ברגע שהתיישבתי טלפון מביתי בדרכה מת"א להרצליה, מההוא שטרם נתפס ל-עוד אחד, והיא דואגת - מסוכן אמא ! אגיע לקחתך לקטנצ'יק והבכורה, חיזרי הביתה היא אומרת .

העיקר שנחגוג יחד, שימרתי את הציפיה.

    שמחתי

   נהנינו

   בהצהרים התעקשה, הקטנה המיועדת להינשא עוד שמונה ימים בדיוק, להחזיר אותי הביתה

נסענו קילומטרים לעקוף את התחנה המרכזית ( שם השמועה אמרה שהוא מסתובב ) עברנו מול בית הקפה והיגעתי בשלום הביתה, כולם היגיעו הביתה בשלום

אחרי הצהרים הסתבר שהנמלט נתפס, בחנות הגבינות והזיתים שמול בית הקפה …

   המשך בהמשך

* מתוך " המזכרות " לדויד פואנקינוס ( כתר, בתרגום לי עברון ועקנין )

             שעוד רבות יצוטט בבלוג זה 

בשנייה אחת הפכה אתמול המדינה למדינה בפאוזה, בהמתנה, און הולד כמו שאומרים. כמה אופייני. סופרמרקטים הוחשכו, רמזורים עצמו עיניים, אדישים למתרחש

לפעמים נדמה לי ששיחות על מזג האוויר יובאו הנה, כי כל שינוי במצב הרוח אצלנו הוא אירוע, או אירוע חולי ( בחולם ) או אירוע דביק מעומס הלחות, וכשכבר מגיע הסתיו הוא יתנפל עלינו בגדול אינטנסיבית, דראמטית כמו שאוהבים לומר היום.

'דראמאטי' היא מילה שנמאס לי לשמוע, הרי איננו צריכים להסתכל על עצמינו בגוף שלישי, כמשתתפים ניצבים המומים בסרט עלילתי מחולל דראמות, אבל מה לעשות שהכל כאן באמת דראמטי, עוצר את רצף החיים, מסיט אותם ממסלולם כהוא זה שקיבל חבטה בעודו בדרך ועצר בשוליים לעכל את שקרה.

שנים אני חשה ככה, שחיי נעצרו איפשהו, שהדברים ממשיכים להתנהל אבל שהזמן עצר מלכת, השנים עוברות, משאירות חותם, מוסיפות חיים אבל הזמן עצר

במוצאי שבת האחרונה תכננתי לראות את 'סיגריה אחרונה עם רבין' אבל בזמן אמת לא יכולתי, לא מלאני ליבי, כי ב'פרומו' בתכנית עם יגאל רביד ראיתי כל כך הרבה תמונות שהזכירו לי את רבין שאותו אהבתי, ואת כל הסיבות שהוא כבש את ליבי עד שעם הגיע שידור התכנית גבר היגון כל כך, והבנתי. הבנתי שהזמן נעצר עם הירצחו המיותר של אדם מקסים, נפלא, דמות הצבר האולטימטיבית שהיה לו הזכות להנהיגנו, בתבונה, צניעות, יושר

שטרם הישלמתי עם היעדרו. כאילו היה זה אתמול

אם עץ נופל ביער

עץ שנפל ביער

אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?

 

https://he.wikipedia.org/wiki

   בגלל תחושת ההלם שאני שרויה בה, ספק אם הייתי מסוגלת להעלות כאן הדברים הבאים אילמלא ראיתי את הפוסט של פוליטיקלי קוראת הבוקר בפייסבוק

   אתחיל מהסוף, אתמול התברר לי אצל מומחה פלסטיקה במרכז הרפואי של הכללית בעירי שאינני זקוקה לניתוח כריתת נחיר + החלמה, + שיחזור. בקיצור ניצלתי מעיוות הפנים שלי.

   מנהל מחלקת אישפוז יום של הכירורגיה הפלסטית באיזור מגורי החליט שאיזו בלוטונת קטנה אפילו בלתי מזיקה אסתטית על הנחיר זקוקה לכריתה ושלח אותי לניתוח. כשמחיתי כי פני יעוותו ענה לי לאקונית שייעשה לי שיחזור. הוא הזמין אותי לביקורת אחרי ניתוחון BCC שעשה מומחה של מחלקתו, אפילו שמקובל שהמנתח הוא המבקר.

   הייתה לי תחושה לא טובה, מצד אחד נלחצתי נורא, הוא הרי פרופסור, ומצד שני הפרופסור הפרטי האמון עלי אמר לי בזמנו : “ זה כלום "

כשהוזמנתי לניתוחון אחר, ביקשתי מהמומחה נקרא לו לצורך הפוסט ד"ר גנד, שייעשה לי בהזדמנות זו ביופסיה לבלוטונת כי יש לי תחושה שאולי זה כלום

   בפגישה הראשונה הזכורה לטוב עם ד"ר גנד הוא אמר: ”מה את חוששת, ה BCC הוא סגולה לחיים ארוכים, אמרתי לו, באמת, אימי בת 94 ושנים מטפלת בזה.

   זה מחשיפה מוגזמת לשמש עד גיל 40 הוא אמר, וכששאלתי אותו אם כדאי לעשות פילינג ובאותה הזדמנות יגוהצו פני, הוא אמר שפילינג לא יעזור כאן, ושאם אני רוצה פנים מגוהצות אצטרך לפתוח העור בקודקוד ולנפח... ףףףף ווווו …....

שמחה וטובת לב יצאתי משם בתחושה שאני יכולה לסמוך על הד"ר הזה בעינים עצומות, ולא לבזבז כספים על ניתוחונים פרטיים, וכך אכן היה לאורך שנתיים, עד עכשיו

   הוא הסיר את הכמעט כלום הזה, מסר לביופסיה, ובארבעה למאי הוזמנתי לקבל התוצאה, הוזמנתי לפרופסור במקום למנתח, והוא הראה לי 4 תוצאות, סימן אחת בעיגול ואמר :”הנה, את זקוקה לניתוח ושיחזור" אמרתי שאני מתעקשת שזה ייעשה על ידי ד"ר גנד והוא אמר: ”אני אוהב שפציינטים שלנו נאמנים למנתח"

   פניתי למזכירות אבל בעמל רב השגתי את המנתח הנ"ל שרציתי

   כשהיגיע יום הניתוח, קיבלתי רגליים קרות, הן אימי נפטרה לא מזמן, וייבדל לחיים ארוכים נכד צריך להיוולד ובת שנייה להינשא, נפשית לא יכולתי לגשת לניתוח, לא רציתי סבתא מעוותת לנכדי, ולא אמא מעוותת בחתונה. לא סיפרתי לילדי, והתעניתי לי ביני לבין עצמי. חודשים

   בדרך נס שיני החלו לפתע לזמר, התקשרתי למחלקה ואמרתי שאני זקוקה לדחיה בגלל טיפולי שיניים, התווכחו איתי מרות, אבל 'ויתרו' לי והניתוח נדחה לשבוע מהיום.

   נחתי לי על זרי הדפנה המפוקפקים, שאלתי את רופא השיניים  לדעתו, אמר שהוא לא מומחה אבל הוא לא רואה כלום

   עם רוח גבית זו פניתי לפרופ הפרטי האמון עלי לייעוץ נוסף, הוא אמר – אין לך כלום, פני לייעוץ נוסף במחלקה. ואני, למזלי פניתי דוקא למומחה ליד ביתי, גם קרוב, וגם מבית חולים אחר,

   ביום א בבוקר כולי חרדה התייצבתי אצלו, טרם סיפרתי לו על תעוקתי הנפשית והוא יעיל שכמותו, כבר הוציא תדפיס, של 4 הביופסיות שלמעלה ואמר אין לך כלום, הכל תקין, תתקשרי למחלקה לבטל הביקורת והניתוח

   שאלתי: “ איזה אינטרס יש למנהל מחלקה לעוות לי את הפנים " ? לא זכיתי לתשובה, גם לא ציפיתי, הוא שולח אותי לבית חולים אחר לבדיקות לראות אם אני מתאימה לחיסון נגד BCC שמונע 50% מההופעות שלהם

   אני חושבת שלא אלך יותר לביה"ח שאמנם טופלתי בו כשנתיים בצורה מ ו ש ל מ ת ע"י ד"ר גדן, עם כל הכאב הכרוך בדבר, אצטרך למצוא לי רופא אחר, שאוכל לסמוך עליו בעיניים עצומות, ובמקרה הגרוע – אלך לפרטי. עדיף שייכאב בכיס ולא בלב

   אינני יכולה להפסיק לתהות מה גרם לפרופסור שאקרא לו מעכשיו פרנקנשטיין, לשקר לי ככה. לזמן אותי לניתוח שיעוות את פני ללא ביופסיה תומכת דיאגנוזה, ולסמן בעיגול ביופסיה תקינה כלא תקינה.

   עודני תוהה האין פלסטיקאי בוחר את מקצועו מתוך אידיאולוגיה לשפר חזות של בני אדם ? והשקר הזה, אני כבר חוששת לחזור לשם שמא יינוקם בי, ויעוותו לי תוצאות של ביופסיות עתידיות. לא סומכת עליו יותר

ברררררר

זהירות פרנקנשטיין

רופא השיניים שלי 

   פוליטיקלי קוראת  18 October at 19:00