שלשום בבוקר, בשעה שמשרדים נפתחים ועיני פקידות נפקחות לאט אחרי קפה ראשון של בוקר צילצלתי לחברת הגז שמספקת אותו לבניין הבדירות שלי.

   פתחתי במילים:  " אני מצלצלת כדי לדווח על אסון שנמנע בנס "

הקטע החיובי היחיד בסיפור היה ששמעו אותי עד הסוף, היפנו אותי לגורם מטפל, שגם הוא שמע אותי עד הסוף אבל ביקשה שאשלח פקס, אמרתי בשביל מה פקס, הכל רשום, הראשונה אמרה שהשיחות מתועדות.

ובכן הסיפור של הנס המיותר כך היה:

   בסביבות השעה ארבע אחה"צ יום ד' לקראת יציאתי לשיעור בפילוס במכון אבשלום, ניסיתי להכין לעצמי קפה, שמתי מים על הגז ( לא אוהבת קומקום חשמלי לצורך זה בגלל האבנית הצפה, אבל זה לאופרה טראגית אחרת ) הגז לא נדלק, ניסיתי שוב ושוב - נדה, טוב שיש קומקום חשמלי בצד.

   השיעור היה פנטסטי כמו תמיד, שכחתי מכל צרותי האמיתיות והבחירותיות ומהגז.

   כשחזרתי מצאתי על מפתני, על המרבד, פיסת נייר בגודל רבע פוליו, שמספרת לי שהחליפו לי את מונה הגז, הבנתי למה לא היה גז, ניסיתי שוב להדליק, לא נדלק, בחוכמתי הרבה הבנתי שייקח לו זמן לעלות שמונה קומות.

   שבתי לעינייני, בליבי כועסת נורא, איך זה שמחליפים מונה גז בלי תיאום, בלי להודיע, ובלי להדריך, הרי קורה שאנשים משאירים משהו על האש, והולכים... נאמר... להתקלח ? לקומה אחרת למי שיש ? לכבס ? לנוח ? לשכנה ? להוריד אשפה ?

   שלא לדבר על נימוס אלמנטארי, מחליפים לך משהו שאתה משלם עבורו – זכותך לדעת על כך מראש. אינני זוכרת מה החלטתי ביני לביני באותה שעה שמונה בערב, יום ד' דנן, אם להשאיר ברז אחד פתוח עד שאריח משהו, או שבטעות הישארתי ברזון אחד פתוח,  אבל מה שבטוח זה שבחצות כשהחלטתי לפרוש לשנת הלילה לא היה שום ריח בבית. הערב היה קריר, התריסים היו פקוחים אך מעט. 

   אתמול, יום חמישי, בשעה שש בבוקר התעוררתי לריח חזק מאד של גז דולף, בדימדומי שנתי הייתי בטוחה שזה מבחוץ, איכשהו הרמתי את עצמי, היה חושך, זכרתי שלא כדאי להדליק אור, בגלל הניצוץ, גם סיגריה לא, משהו שאני עושה כשאני נרגשת מידי, פתחתי את כל החלונות והדלות וחיכיתי בסבלנות.

" למה את צועקת " שאלה הפקידה,

בתשובה שאלתי אותה ' מה היא הייתה עושה במקומי ' (רק הרמתי את הקול, לא צעקתי באמת ) למזלי הרב היא הבליגה וקלטה את הסיטואציה ולא הוסיפה חטא על פשע ללמד אותי נימוסין והליכות

  " פלא שבתים מתפוצצים במדינת הפראטאץ' הזאת " סיכמתי את השיחה עם הפקידה.

נ"ב, שכנתי לקומה שאלה אותי בארבע למחרת, יום חמישי, אם גם לי אין גז, סיפרתי לה הסיפור, לאן נעלמה פיסת הנייר שלה אני שואלת ?

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%96

גז הוא מצב צבירהשל החומר, בו המולקולות רחוקות אחת מהשנייה , המשיכה ביניהן נמוכה, והן נעות בחופשיות בהתאם לצורת הכלי בו נמצאים. גז, בדומה לנוזל, מסוגל לזרום, ואינו מתנגד לשינוי בצורתו. בניגוד לנוזל, לגז אין נפח קבוע, והוא נוטה להתפשט כדי למלא את כל הנפח שהוקצב לו (עיקרון אבוגדרו). האנרגיה הקינטית של גז גדולה מזו של נוזלאו מוצק, אך קטנה מזו של הפלזמה.

מקור המילה גז היא כנראה בדרך בה איית מחדש כימאי פלמי את המילה היוונית כאוס, כפי שזו נשמעה באוזניו.

גפ"מ (גז בישול)

משק הגפ"מ בישראל גפ"מ (גז פחמימני מעובה, מכונה גם "גז בישול") מופק מנפט גולמי בתהליך הייצור, ומשמש לבישול, חימום ומאור במגזר הביתי, החקלאי והתעשייתי, וכתשומת ייצור בתעשיית הפטרוכימיה. מרבית הצריכה בישראל מגיעה מבתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד, וחלקה מיובא מחו"ל.קרא עוד מינהל הדלק והגז - תחום הגפ"מ אגף פיקוח ובטיחות במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, פועל במסגרת מינהל הדלק והגז, להעלאת רמת הבטיחות ומיגור מפגעי בטיחות, במטרה לקיים רמת בטיחות נאותה של משק הגפ"מ בישראל. אגף הנדסה ורישוי מעניק רישיונות לספקי גז, מתקני גפ"מ ועוסקים בגפ"מ.

שימוש בטוח בגז:

http://energy.gov.il/Subjects/CookingGas/Pages/GxmsMniLPGSafeUseOfGas.aspx

מיכלי גז המותקנים בתוך הדירה עלולים לגרום לשריפה, פיצוץ ונזקים כבדים לאדם ולרכוש. דליפת גז מהמיכל או מהחיבורים גורמת להצטברות גז ולפיצוץ במגע עם אש או ניצוץ חשמלי, ואף להרעלה ולחנק.

ניקיתי, שטפתי חפפתי

ולמחרת באה סופה

כיבסתי תליתי לייבוש

ולבוקר באה ואיבקה

ומחר כשהקור הצפוי יהיה עז

לפי התחזיות

אצטרך לחזור שוב

על אותן פעולות

לא אהובות

שאין בהן חידוש ויצירה

שחוזרות על עצמן,

ושבות אל עצמן

לנקות,להאביק

לשטוף

להינקות.

האם זו דרכו להעסיק אותי לעבדו ?

להיכנע לו ?

למחול על כבודי בפניו ?

להצטנע בפני כוחו ?

ובתוך ענן האבק

בין אתמול

מחכה למחר

אני מוצאת זמן שאול

ליצירה

   כשאני שומעת אנשים משמיצים זה את זה אני אוטמת את אוזני, כשאני שומעת, רואה דברי מתפלגים מדברים סרה במתפלגיהם גם אז אני רוצה לאטום את אוזני, לעצום את עיני. אבל המציאות אינה מאפשרת כי אם אני רוצה לשמוע לפחות מהדורת חדשות אחת ביום, או לקרוא עיתון אחד ביום, אני נחשפת לכביסה המלוכלכת של המתחרה.

   הדברים תופסים את עיני במודעות ענק, באותיות ענק ואוחזים בתשומת ליבי עד שהוא מתחיל לפעם מיותרות ומעצבנות. זהו בזבוז של דופק חיי לריק.

   הוקצבו לי ע"י בורא עולם, או ע"י הגנים או וייס איך ווס, כך וכך פעימות לב והן מתבזבזות על הבלים. למה מנהל מסע בחירות חושב שהשמצת המתחרה תוכל להועיל לתדמיתו האישית – לעולם לא אבין. ל'מומחים לעניין' המשתמשים במושגים כמו 'קמפיין נגטיבי' צריך להיות ברור שמונחים זרים לא יתאימו למקומינו, הם שליליים – כשמם - ואפילו יזיקו.

   מילים יקרות מתבזבזות על השמצות שרק פתי יאמין להן, דוברות שׂרה, הן אומרות במה המתחרה יזיק לי, אבל אינן אומרות דברים לעניין שלשמו העמידו עצמם המשמיצים לדין הבוחר. הן לא מפרטות את האידיאולוגיה שלהם, גורמים לי לחשוב שאולי אין כזו, הן לא מתרכזות בכישורים שלהם - רזומה קורות חיים - בקיצור - א'ב' של מבחן התקבלות למישרה.

   יש המבטיחים הרים וגבעות, אבל אינם מבססים אותן בנתונים ועובדות, יש המדברים בסיסמאות, מזלזלים באינטליגנציה ו/או בנסיון העבר של הציבור. מרגיז. אחר כך ביום הבוחר יתפלאו ויאמרו - הופתענו מהתוצאות, לא חזינו לא ציפינו.

   הם עדיין משווקים את עצמם כמוצרי צריכה, הם עדיין מתבוססים בסיסמאות נדושות שאין מאחוריהן דבר פרט לאויר החם שהן מפזרות. נחמה פורתא היא שלפחות עידן ה'כוכבות' מאחורינו, זה היה פרק כל כך מבזה במסע הבחירות הנוכחי, כל כך מגוחך עד שהפך את הפוליטיקה בישראל לסאטירה של עצמה.

  ואני לא לבד בתחושות האלה אין שיחה שאינה נפתחת במילים 'אין בשביל מי להצביע'. עודף תכסיסנות, הצנחת מועמדים מטעם, עם צבע או בלעדיו עם מגדר / בלי מגדר – ציבור שרוצה לשנות לא 'קונה' את השטיקים, אינו מוצא מנהיג שיפתור את בעיות השעה, הדיור, האבטלה הקשה, לא מוצא מנהיג שפיו ליבו ומעשיו שווים.

   בעגימות הנפש הזו, החלטתי ביני לבין עצמי: "אבחר באיש שיוזיל את חשבון החשמל הנוראי שלי" אבל אז מצאתי שאיש ביטחון שאינו ה'כפ אוף טי' שלי הוצנח למפלגה.

   בצר לי אני פונה נואשות במודעה הבאה:

דרושה מפלגה

אזרחית קטנה מחפשת תנועה

שתוזיל משמעותית את מחירי

החשמל והמים

הפירות והירקות

 הלחם המלא

 הגבינות (רצוי גם את אלה המחליפות את גבינות הפרה

הדיור ומיסיו

הכישורים הדרושים :

הבנה + ניסיון בכלכלת המונים 

ניסיון והצלחות מוכרות בנושאים המצויינים לעיל

למפלגה צוות מיומן ואמין שמצויינות וידע בטחוניים יהיו בראש מעייניו

הגשת המועמדות עד לתאריך ה- 15.2.15 כולל.

* ! חשוב !  *

נא להימנע מפניות אישיות, כמו כן מתבקשים המועמדים לא להעמיס פתקים על תיבת הדואר שלי ולבזבז כספים יקרים על קמפיינים ושלטי חוצות.

כל הערוצים שידרו אמש במשך שעות תמונות מה'פלאס דה רפיבליק' ו-'ז'סווי שארלי'

הקהילה היהודית נושאת שלטים בצעדת המיליון בפריז   צילום: רויטרס 

היו סקירות ופרשנויות, ביניהם נראו האומרים ''נשתה את דמם'... 'הרחובות שלהם יתמלאו בדם...'

לא יכולתי לשאת יותר את המועקה, עברתי לערוצים הצרפתיים.

כשהחלו הצילומים מתוך בית הכנסת, וכשכבר היה ברור שלא יהיו נאומים, שבעתי מהם ומשלל הכובעים שציינו את משתתפי התפילה כל אחד לפי דתו. ראיתי כיפות בכל הצבעים, גם סגולה ראיתי אפילו כיפה אדומה אחת.

לדעתי היה שם פיספוס. אמנם הניחו לנאומים - כי די למילים שלא יוכלו להכיל - אבל אם הייתה התפילה מנוצלת לפרשנות רקע תוך כדי, היה העולם נחשף ליהדות לצניעותה ולעומקה.

עברתי ל Arte ראיתי שעומדים לשדר שם את הקונצרט הכי אהוב עלי לכינור. תוך כדי האזנה התחיל ליבי להתרחב, עיני הוצפו סוף סוף בדמעות שהמילים והתמונות עצרו ואצרו בו את הכאב וההלם זה ארבעה ימים, הדמעות זלגו גם על עיר האורות, על אלה שלימדו את העולם איך לאהוב, שידעו לחבק כל מהגר ועל מה שהשיבו להם במקום תודה.

Sergey Khachatryan plays Bruch violin concerto - YouTube

www.youtube.com/watch?v=V4iAJknu0Ok

29 ביוני 2014 - הועלה על-ידי Astgh Aslibekyan

Sergey Khachatryan plays Bruch violin concerto n° 1 in G minor, op.26 with Orchestre de Paris ...

     ציפי ליבני ב'מצב האומה', נראתה כמציגה דמות שלא נאה לה. במצב-רוח מרומם שנראה מלאכותי, היא זרקה לחלל האוויר דברים שנשמעו כאילו אם תראה אותם למחרת היא תתחרט עליהם.

התביישתי בשבילה,. מעט הכבוד שהצליחה לעורר נמוג ומה שנשארה לנו למזכרת, זו דמות שמשדרת כאילו אין לה כבר מה להפסיד. הביטויים שהישמיעה היו ברמה אנטי חברתית שביישו אותה ואת המאזינים.

     הייתי נבוכה בשבילה, הייתי בטוחה שאקום בבוקר לידיעה שציפי לוקחת פסק זמן מהפוליטיקה, אי לכך נדהמתי לגלות כמה רצינות שמתחריה מייחסים לביטויים וההתבטאויות שהיו ראויים לטעמי להתעלמות וחמלה בלבד.

     שורות אלה לא היו רואות אור עולם ולא היו נולדות בכלל אם הדברים של ליבני היו זוכים להתעלמות הראויה להם, ונעלמים בתהום הנשייה. אבל כשמתייחסים לדברים והם מקבלים נפח ותהודה, יורדים לסולם הערכים של מדונה שלא אכפת לה מה אומרים עליה ובלבד שיאייתו את שמה במדויק - יצאתי מהחופשה שלקחתי על עצמי משלל האירועים המביכים שקרו לאחרונה, ומהזיכרונות שמציפים אותי עקב אבלי על אימי וחשבתי שאפילו אולי טוב שלא זכתה לשמוע אותם אירועים מביכים.

אחרי צוק איתן, היא הייתה איתנה בדעתה לא לשמוע יותר חדשות ואפילו לא לדון בהן,

כאב לי עליה.

הישקיעה ותרמה

אספה מעצמה בגבורה מהתופת

כאילו כל מה שעברה וסבלה

כעוף החול

למען עולם טוב יותר לילדיה

לנכדיה

לחינם היה