אמש בין אזעקות ופיצוצים עמומים באיזור השרון עברתי להתנחם במשחק וירטואוזי של ברזיל, ובכן - לא מצאתי את נחמה. לא די שאני משתיקה הטלויזיה כשהגרמנים שרים דויטשלנד איבר אלעס, ולמרות התחלה יפהפיה של הברזילאים בלי ניימאן וסילבה, תוך 32 דקות ספגו הברזילאים מהסנובים האלה חמישה גולים.

לא הייתי רוצה להיות ברזילאית היום, אבל גם גרמניה לא, מה זה ההבקעות האלה? 2:0 זה מספיק משפיל, למה הם המשיכו ככה להתעלל במארחים, שממילא לא היה להם נתון פתיחה בגלל נאיימר שסולק בצורה ברוטאלית,

ובכלל ברזיל ודויד לואיס שהכתרתי אותו כיפיוף המונדיאל, מה זה השיתוק הזה מול השער? הם שיחקו יפה ומהר, ומול השער כאילו התעוורו, מה זה צריך להיות?

טוב, חזרתי כרגע הביתה מסיבוב ההשכמה שלי, מה שנשאר לי להתנחם בו היא בשגרת האזעקות שהחלה זה עתה. פעם היינו אומרים 'אין לי רגע דל או סקנדל או פסטיבל' מה שיש עכשיו זו בחירה בין סקנדל לסקנדל, או כמו שה- X שלי היה אומר: "זה כמו לבחור בין קדחת לחולירע" (כששאלו אותו אחרי שהתחתן אם היו נותנים לו לבחור עכשיו מה היה בוחר).

אבל בנישואין עוד אפשר היה לבחור, בשערוריה הכפולה הזו אפילו זכות בחירה איו לי

כוכב וג'נטלמן: בכל העולם משבחים את דויד לואיז מברזיל, שרץ לנחם את יריבו הקולומביאני חאמס רודריגס על ההפסד. לייק מכל הלב לגיבור המונדיאל!

מאז ה - 29, ליוני לא היה לי חיבור לאינטרנט ולעולם,

זה היה יום א' שעבר מצולקת מעט, מניתוחונצ'יק נוסף בפני חזרתי הביתה ל'אין חיבור'

בצר לי ובעייפותי כי רבה, התחברתי לעולם דרך הטלויזיה, אבל אז חשכו עיני, גופות נערים נרצחים בדם קר נמצאו בהיתי במסך בלי יכולת לעכל את ההתרחשויות,

מותשת בהיתי במסך, לחבור לאינטרנט אבד לי החשק, 'וכי מה אמצא שם?' חשבתי, 'עוד מאותו הדבר, ועוד ביטויי שנאה של זעם חסר תוחלת?'

למחרת ראיתי קבוצות פורקות את זעמם הבלתי נשלט על חף מפשע אחר, יום יום נצברו ארועים האחד על גבי הקודם לו,

קבוצות זועמות יצאו לרחובות על רצח נקמה נפשע,

עשן, עשן אני רואה היום,

זעם מר זעם קשה מנשוא

זעם מעכל,

מכלה

מחניק,

תחושות מצטברות בתוכי כגוש מבעבע,

ללא מפלט, ללא ארוכה

תרות

מחפשות ארובה

מנוס קצר היה לי כשצפיתי במשחק ברזיל קולומביה, רציתי ששתיהן תנצחנה, (אולי אם היו כל אחת מהן הייתה מגרילה פרטנר אחר לרבע הגמר? אבל אז אולי לא הייתי זוכה ליהנות ממשחק אקסטראוגאנטי? ואולי היינו זוכים לו בגמר? היינו זוכים לגמר מופלא של מונדיאל ססגוני ומופלא?)

מבזק מתקרב, 'כמה יפה' אני חושבת לעצמי, 'לפרוק מתחים על מנת לנצח, במשחק אינטליגנטי ווירטואוזי אין צורך בנפצים, אין צורך בעשן'

המציאות ההזויה חוזרת, חודרת למבצרי, מזכירה לי: 'לא הלכתי לשום מקום' ואין מנוס פרט למעט אנרגיות חיוביות שהצלחתי לאגור, שאולי יסייעו לי להתמודד.

שבוע חדש זורח, ציפורים מצייצות כאילו כלום - אבל גרוני חנוק. בלי מילים שמסבירות תחושות אני משכימה לצעדתי היומית, מוצאת משכים חרוץ ממני שמכונת האספרסו שלו כבר מעלה אדים, אני מצטרפת לחייל משכים מאובזר למשימותיו המחפש משהו לנשנש

- "אפשר אספרסו קצר בבקשה" אני פונה לצעיר המשכים,

• "הזבוב הזה, אני לא מצליח לגרש אותו הוא כל הזמן חוזר"

• הוא עונה מנפנף ידיו לכל הכיוונים בזעם אצור,

• אני בוהה בו:

• " ד ב ר אליו !

• ... ת ד ב ר איתו ! " אני אומרת, מלווה את דברי בתנועת יד המבטאה סבלנות ...

   

  החייל והבחור צוחקים, אני זכיתי למנת הקפה שלי לפתע חשתי שיחרור, כאילו פרקתי זעם שהיה צבור בתוכי, ארוזה באנרגיות מתחדשות, עם גביע אספרסו בידי יצאתי לקדם שבוע חדש

מערכת קירור

     אינני נוהגת ואינני אוהבת להגיב 'מהמותן' אבל מרגע שקראתי את הפוסט של מריאט אינני מוצאת לעצמי מנוחה

עוד לא התאוששתי מסגירת מעריב שהייתי מחוברת אליו מיום שלמדתי לקרוא, שלימד אותי כמעט את כל מה שאני יודעת ובראשי מתרוצצות עדיין מחשבות קונספירציה, שהן תתהליך של פרידה ואבל:

1. הכחשה

• פניה לגורם על אנושי

• חיפוש הסברים, אשמים

• תחושת אשמה

   

• 2. כעס

• 3. עצב עמוק

4. השלמה,

 

עוד אני מתפללת לחייו של הערוץ הראשון, עודני בשלב הראשון של ההכחשה, מנסה להבין למה? למי יש אינטרס ? איך זה שהארץ חבר לידיעות (דה מראקר) מדפיס של ישראל היום ( בהוצאת הדפוס שלו) שהוא בעצם עיתון תואם מעריב, זועק מולי בפייסבוק מאמר המערכת של ישראבלוג שכתבה מריאט ואני מתחילה לחוש כאילו

The Fugees - Killing Me Softly With His Song - YouTube

1.  

    

www.youtube.com/watch?v=oKOtzIo-uYw‏

ומשתובבות בי מחשבות, שאולי איזו יד מכוונת מנסה להרוג את השליח, שאולי מישהו חושש שתקשורת מאוזנת שמדווחת אמת – מסוכנת לו, ומשתמש בחופש שמציעה הדמוקרטיה לרעה, מוצא גורמים בעלי כוח (הון?) לסתום פיות שיזיקו להשקפת עולמו כביכול.

ושוב משתלטות עלי מחשבות על מי שמחזיק בעצם את התקשורת, ומי שקובע בעצם את סדר היום התקשורתי - המפרסמים,

ואני פונה אליהם בבקשה: אנא שימרו על התוכן, אנא, דאגו לאיכות, אנא אל תזלזלו בשאיפה שלנו להתרומם מעט מעל הבלי היום יום, סימכו קצת יותר על טעמנו האמנותי, על אנינותו והפסיקו להאכיל אותנו מהReady-Made המעובד והלעוס הזה, שכל כך זול לקנות ולבלוע, שהרי נוכחנו שהוא משמין את הגוף - אבל לא את החלקים הבריאים שלו, שהוא ממכר, ממסטל.

היה אתה המפרסם הראשון שלא נופל בפח, למד מזה שהיה לו האומץ לצאת נגד תעשיית האופנה ובאמונה התפלה וההורגת שלה שדוגמנית רזה מוכרת, למד מ עדי ברקן שיצא להציל את הדוגמניות וחקיניותיהן שהירעיבו את עצמן למוות עבור תעתוע.

אינני נוהגת להגיב מהמותן, ואני נוהגת להקדיש את השבת למשפחה הפרטית. היום התגייסתי למשפחתי החשובה לי מאד גם היא - לישראבלוג

העצומה למען ישראבלוג

http://www.atzuma.co.il/blogimisraelim

בטעות פרסמתי הפוסט פעמיים,

אז אני מוחקת אחד מהם

והנה התגובות מהפוסט התאום:

אתכם הסליחה דפנה ושושארק

ב.לוגי

תגובות לקטע: keeling me softly  הוספת תגובה חדשה

The Shawshank Redemption (האתר שלי) , 18:26 29/3/2014:
אני מקווה ופועל לטוב - שכן חשוב עד מאד מקום זה עבורי - ואת יודעת כמה... 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

אוגניה (האתר שלי) , 22:38 29/3/2014:
אוי מאד

גם לי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

  (האתר שלי) , 22:40 29/3/2014

אחרי יום עמוס לעייפה, במה שנשאר מכוחותי בסביבות השעה שש בערב, היגעתי אמש לקלפי להצביע. לא הייתי 'סגורה' על מועמד אחד, מממשת את זכותי האזרחית לחלום. את יעל גרמן רציתי כראש העיר שלי.

כל המועמדים חדשים לי ואיני מכירה את כישוריהם. דבר אחד ידעתי, עבור האיש ממלא המקום הזמני מאז עזיבתה של יעל גרמן למשרד הבריאות ועד לבחירות, זה שחזונו היה לסגור ערב הבחירות את התיאטרון שהקימה העיר לאחר שנים של חבלי לידה קשים – עבורו לא אצביע.

אחרי חודשים של התלבטויות והמלצות, ומתוך תקווה שלכל הפחות הישגיה של ראש העיר שהתקדמה הלאה יישמרו עבורי בעתיד, התכוונתי בפתק אחד מתוך השניים שהמציאות איפשרה לי להצביע עבור מי שלמיטב הבנתי יעל גרמן ממליצה עליה - עפרה בל.

ככל שהתקרב יום הבחירות, השלטים של עפרה בל נעלמו ממרכז העיר, הייתי מוכנה לוותר על כוונתי הראשונה.

כשיצאתי אתמול השכם את העיר בעיבורי הרצליה, ראיתי שלט בודד של עופרה בל. עם תקוות מחודשות והאותיות פה חרוטות בזיכרוני חזרתי בערב לעירי, היגעתי לקלפי מוכנה לממש את זכותי להביע את דעתי האחת מתוך תושבי העיר הרבים.

דוכנים מספר עם פתקים מפוזרים סביבם בעירבוביה על המדרכות, אזרחים דורסים אותם קיבלו את פני. לא ראיתי דוכן של פה, מישהו הרים מהמדרכה תמונה אחת של יעל גרמן. לא היו עוד. על לוחות המודעות היו הדבקות טריות של כרזות, זה על גבי זה לעובי היו דבוקים דפי מועמדים. כרזות של עופרה בל – כבר לא ניתן היה לראות שם.

כשהיגעתי לאחורי הפרגוד, לא מצאתי את האותיות המבוקשות, כבר הייתי משוכנעת שעפרה בל הסירה את מועמדותה כי גם על הלוחות הרשמיים לא מצאתי פה. השלט הבודד שראיתי בעיבורי העיר כנראה נשכח שם, חשבתי.

כברירת מחדל הצבעתי עבור השניים האחרים שהיו שני ושלישי ברשימת המועמדים שלי. פדלון וצבי הדר. כשיצאתי מהקלפי פגשתי את חברתי שהתכוונה להצביע עבור פדלון, היא אמרה שהפתקים לפדלון אזלו ושביקשה Refill מהנציגים. אמרתי לה שלא מצאתי פה שאולי גם הפתקים של עפרה אזלו, ושאני לתומי חשבתי שבכלל הסירה מועמדות. קיווינו שהפתקים של שניהם אזלו עקב ביקוש מוגבר, ושכנראה אחת/ד מהם אולי יזכה בראשות המועצה והשני/ה בראשות העיר.

בדרך הביתה באחד הפסאז'ים, ראיתי משרד פתוח של עפרה בל.

למה לא הייתה נציגות שלה מחוץ לקלפי? למה לא בדקו נציגי וועדת הקלפי מדי פעם את ערימות הפתקים? מדוע לא בדקו חסרונם של פתקים?

הרי כל כך בקלות ניתן להתבלבל בין ים הרשימות החדשות והאותיות החדשות שבינם לבין הרשימה אין כמעט קשר. ולמה נעלמו השלטים של עפרה מרחבי העיר? ממרכז העיר הם נעלמו לגמרי.

הייתכן שמי שהצביע בפתק ה א ח ר ו ן בערימה של המועמד פדלון, או המועמדת עפרה בל לא היה לו חשוב לעדכן בכך את הנציגים הממונים על הקלפי?

לפני שבוע חשתי מועקה וחשבתי שזה הסתיו - התכתבתי איתו אבל יופיו אמר לי: 'זה לא אני, הרי תקווה אני מביא איתי'. מכיון שאהבתי את ההתכתבות איתו, הדבקתי את דף הוורד 'סתוי' כפוסט.

לפתע הכתוב נעלם, והמסך החשיך, עוד לא הספקתי להיבהל והמחשב החל לאתחל עצמו מחדש. לא עברו שניות, והשאלה האם לדווח לווינדוס הופיעה מולי.

- 'yes' סימנתי במשבצת המתאימה

- 'Windows has recovered from an unexpected shutdown' 

 הופיע משפט התשובה

סתוי הודבק בשלום אבל משפט התשובה של ווינדוס וההשלכות שלו על תחושותי לא נתנו לי מנוחה.

Windows has recovered from an unexpected shutdown

מילים תמימות

הסירו מעטה

עלטה

מבפנים היא עולה

Windows has recovered from an unexpected shutdown

שני לְבָבוֹת מַכְבִּידִים עַל שלי

כעלעלי עוֹפֶרֶת נעוצים בבשרי

Windows has recovered from an unexpected shutdown

ואני רוֹצֶה לְהַחְלִים -

לְהָשִׁיב יַמִּי תֹּם ילדותי

Windows has recovered from an unexpected shutdown

שני גוזלים כרותים

בטרם פִּתּוֹת פרפר

פרי לֹא יַבְשִׁיל בם

יישארו חֲקוּקִים בי

עד

אֶבֹּל

אֲנִי