B.logi

יש המון התחלות לסיפור הזה אבל סוף אין לו. ואין מנוחה. יש את ההתחלה של אימי. כי ככה בעצם הכל התחיל. כמה ימים אחרי שהיא אמורה לחגוג עוד יומולדת מגיע יום השנה לאבי. ותמיד אז המטפלת שלה בחופשה וכל הצוות הקבוע בבית האבות בחופשה ואין לה די כוחות להכיל את העצב עם עצמה. ובשנה שעברה היא כל כך חלתה עד שהיגיעה למחלקה הסיעודית בבית האבות, ומשם לתומכת. וכל מי שמכיר אותה שם יודע כמה עצובים לה ימי אוגוסט. השנה היא חגגה בשבעה עשר לאוגוסט יום הולדת 94. והיא החזיקה מעמד, והתעקשה להיות נוכחת באזכרה לאבי. ואי אפשר היה להניא אותה ואי אפשר היה להשכיח ממנה. אז התארגנו כולנו, בנה ביתה וחמישה נכדים להיות איתה.

ואני יכולה להתחיל מכך שביתי הצעירה לקחה על עצמה לעשות את כל התיאומים בין האנשים העובדים (כל הנכדים כבר מעט שנים אחרי צבא) לבין שעות הקיץ החמות שמזיקות לעורי. והאזכרה נקבעה ל 21 באוגוסט. אתמול בשעה שמונה וחצי בבוקר. השכם השכם יצאנו מבאר שבע ומראשון לציון שתי משפחות בשני רכבים לעבר בית העלמין החדש בבאר שבע.

ויש עוד התחלה לסיפור, ובה שלושת ילדי ואני מגיעים לבית הקברות. 2 דקות לפני אחי אמנו וילדיו, ואני לא מוצאת את הקבר של אבי, ואני מבוישת וכועסת על עצמי שאינני מוצאת את הקבר למרות שלפי כל הסימנים עמדתי במקום הנכון ואני אומרת: "איך זה שאני לא מוצאת... איך זה שאני לא מוצאת?"

ומגיע הרב ואומר: ”המצבה שבורה"

ואני אומרת לו: "מה פתאום שבורה, היא צריכה להיות כאן באיזה מקום"

ואני לא זזה ממקומי ומסתכלת מסביב ופתאום אני רואה ליד רגלי הימנית, אבן שיש אפורה, שוכבת ועליה חרוטה בעדינות בעדינות אותיות המילה,כמעט בלתי נראית המילה "שומק" בפולנית. והאבן שבורה, המצבה נפלה על פניה והסתירה את המילים היפות החרוטות על האבן השוכבת מתחתיה, מילים שצירף אחי בחרוזים, על האיש החכם השלו ונעים ההליכות ששמע נעימות הליכותיו נודע בכל העיר.

ואני רואה את ספסל האבן שעומד מחכה בחלקה – ואני רואה שצבע הספסל חום, ולא אפור כצבע השיש, ואילו השיש של המצבה אפור ונקי, ואני לא מבינה מה זה אומר. ואני רואה את אחי שהוציא מיד את האייפון. ואני מעריצה את השלווה והשליטה העצמית שלו לעשות את המעשה הנכון, והוא מצלם את הקבר בכמה זוויות.

ויש עוד התחלה. התחלת ההתחלות, הספקתי עוד להודיע לסמס לאחי (שלא תשמע) שהמצבה נפלה, אבל הם כבר היגיעו והוא לא הספיק לראות את ההודעה.

ואז, מהעבר השני אליו נמלטתי ראיתי את אימי מגיעה ורואה את השבר ואומרת: “למה? למה?”

והיה הדבר הראשון שאמר הרב אחרי שראיתי את המצבה השבורה - :"נו בטח, תראי איזו מצבה, מי בונה מצבות כאלה"

ואת הבילבול שחשתי לשמע הדברים. שהרי אני בהלם מוחלט ואילו הוא מדבר איתי על איכות מצבות ואני לא מבינה מה הוא אומר, אבל פרצה מפי זעקה: “ אבל למה לא הודעתם ?! יכולתם להודיע !! היינו מתקנים בלי שאימי תדע, והיינו עושים את האזכרה אז !!... אני מבינה שלא תהיה אזכרה היום...” והרב עונה במילים האלה:

" מה זה שייך אחד לשני"

ואז עשינו אזכרה על המצבה השבורה,

והלכנו הצידה להתרענן. והשלמנו פערים, ניסינו ל'הבריא' את המצב החוץ מציאותי הזה ואימי ישבה על הספסל בלי אומר ובלי דברים, והנכדים נהנו זה מחברתו של זה, ואני מאחי, וגילית על פניו נמשים חדשים, ושאלתי אותו אם הוא החליט לרשת ממני משהו. ולא שמתי לב שאימי לא טעמה דבר, אפילו לא לגמה לגימה.

רק כשישבנו איתה בחדר בבית האבות מוטלת חיוורת בכורסא שלה והנכדים יושבים ומסתכלים עליה חיוורים גם הם והיצענו לה שתיה, ותה ולרדת לקפיטריה איפה שכל חבריה ימצאו את המילים הנכונות להרגיעה, והיא רק מניעה את ראשה מצד לצד. מסרבת בחולשה.

הלכתי לחפש עזרה. יש מטפלות ויש אחיות, הן תדענה איך מתמודדים עם מצבים כאלה, והן מיד היגיעו, ואחת אמרה "אבל הרופאה אמרה שאת חייבת לשתות כל חצי שעה" ואמרו את המילים הנכונות, והיא לגמה טיפת מים, ואחכ עוד אחת. ואז באה חברה שלה וסיפרה איך הילדים שלה לא מרשים לה ללכת לבית העלמין, ו - ”אמרתי לך לא ללכת".

ורק אז אימי קמה ואמרה למישהי במסדרון: "הילדים רוצים לקפטריה..."

 ירדנו איתה והיא ראתה אותנו טועמים ושותים והצבע חזר ללחייה.

ובדרך חזרה הביתה שמתי לב שלא ראיתי את ילדי בכל הסצנה, אבל זכרתי שהם שתקו מסביב לקבר, ובשעת התפילה. וכעסתי על עצמי. ושוחחנו כל הדרך, ופתאום ראיתי, ראיתי את מה שראיתי ולא הבנתי קודם. על המצבה השבורה של אבי לא היה אבק. השברים היו טהורים ונקיים כשברי הקרח.

השבר היה טרי.

ונזכרתי בעובד שניגש אלינו כשהתרעננו בצל, ושמצאנו פתאום איזה עוגן באמצע המדבר לשטוח את טענותינו, והוא סיפר שיש עוד מצבות שבורות ושיש ונדליזם ושאת המצבות שוברים בוני מצבות אחרים. סוג של פרנסה. ושאלנו למה לא מגישים תלונה במשטרה ואמר שהיגישו כבר הרבה, ושעוד מעט ישימו תאורה ומצלמות במעגל סגור.

ואז אימי שישבה עד אז כפופה ושותקת קראה לו ואמרה: ”אתה יודע מי זה היה? אתה יודע שהוא מראשוני באר שבע? שכולם אהבו אותו? וכמה הוא תרם לעיר?” ונשבר לי הלב.

בבית עתיק בבאר שבע חיכינו שתסתיים בניין הבית הראשון בעיר החדשה באמצע החולות והמדבר. ארבע דירות לארבע משפחות היו בו.

רק בערב לפני השינה נזכרתי בדברים שלא התקרבנתי בהם מעולם, במצבות היחידות של משפחתי העלמין בבולחוב עיר הולדת הורי, שם הן מנותצות, איך שנים נאספים כספים לבנות חומה מסביב למנוע ונדליזם נוסף, איך המצבות שם הן פנינה אומנותית וראשונית עוד מלפני 500 שנה שמשם העתיקו סגנון מסוים לשאר קברי ישראל בפולין.

איך להורים של הורי אין בכלל מצבות.

איך בא אבי הניצול לארץ ישראל והתעקש גם הוא להיות חלוץ. ואיך בארץ ישראל מצבתו מנותצת

מְנוחָה לֹא נְכוֹנָה

רוּחַ שֶׁל זַעַם

מנתצת שישׁ

מִתּוֹךְ חָלָל

פָּרְחָה נָשְׁמָה

לְחַפֵּשׂ שַׁלְוָה

וְאֵין מְנוחָה

שייקה לוי, נומי ארץ

http://videoemail.iwowwe.com/VMail.aspx?T=E&L=9415081&D=5BA738FD-4620-4C65-987D-077B110B4EF9

עמותת ישראבלוג 23.8.20013 

http://www.nana10.co.il/

 מנוחה לא נכונה המשפחה מסרבת להאמין,

 אך נראה כי קבר האב נותץ על ידי בוני מצבות אחרים,

 המקווים למצוא כך פרנסה  

תמיד חיבבתי את אמנון לוי, את הגישה שלו לאנשים ולנושאים, תמיד בדחילו ורחימו, אף פעם לא מתנשא, לא כזה שחושב שהוא יודע כל, תמיד מקשיב ולומד. תמיד נעם לי קולו וטון הדיבור שלו.

במיוחד אהבתי אותו מסיפור הכבשה ומכונת הכביסה.

ועכשיו, בסקרנות מהולה בתימהון אני רואה שהוא מדבר על שדים ואני מקווה שהוא לא מאמין בשדים, שהוא יודע שהם אינם קיימים, גם רוחות לא, אז למה הוא פתאום נותן במה לשד, מטפח אותו משקה אותו ומתבוסס בבוץ שנוצר?

קשה לי להבין. לו זה לא היה אמנון לוי מהשורות שלמעלה, לא הייתי טורחת להקשיב לו. אבל מכיוון שיש לי הערכה אליו - אתייחס ואפילו אספר לו כמה סיפורים מנקודת המבט הצרה שלי בנושא.

למשל: שכשהייתי קטנה מאד במדבר של באר שבע, בהירת העור שכמוני, ובהירת השיער, הייתי נכווית מהשמש הקופחת. וזה כאב. ללכת לים עם החבר'ה בצעירותי לא יכולתי כי זה היה סבל. אבל הייתי מכריחה את עצמי (לנסוע עם החבר'ה לחוף אשקלון) כי לפעמים לא רציתי לשבת בבית בשבתות. לפעמים הייתי מפצה את עצמי ב'המסך עולה' ואפילו נהניתי.

וכשהייתי ממש קטנה קינאתי באנשים השזופים, וקיויתי שהנמשים הגדולים והכהים שכיסו את פני יתאחדו ויהיה לי עור פנים שזוף...

כשהייתי ילדה טיפה יותר גדולה, בגיל בית ספר עממי, היו אנשים שהיו אומרים לי – "חבל שלא הרגו אתכם בשואה". לא ספרתי להורי. זה היה מכאיב להם. יותר מידי. רק בזיקנתם סיפרתי, יום אחד הנושא עלה והדברים ברחו מיפי. כבר היו להם נכדים וחשבתי שהם כבר יוכלו להתמודד.

אמנם שנאתי את האנשים שאמרו את הדברים, אני נושאת אותם בתוכי כל השנים, אבל לא עלה על דעתי להאשים שכבות שלמות של אוכלוסיה בדברים, או לחשוב שכו-לם חושבים ככה או לכעוס עליהם בצורה גורפת. תמיד כיבדתי כל אדם אלא אם הוכיח אחרת. גדלתי עם ילדים עולים כמוני, מארצות שונות מכל רחבי העולם, ולו לא היה עורי כה דק ורגיש אפילו לא הייתי יודעת שיש הבדלים בצבעי העור. לכל ילד, אז, ומבוגר היום היו כל כך הרבה תכונות נחמדות וכובשות. גדלתי באוירה שיוויונית וכהוכחה – רבים מחברי וחברותי נשואים נישואין מעורבים עדתית. אף אחד מהם לא חש נעלה או נחות מהאחר.

בקשר להשכלה גבוהה אני רוצה לומר לאמנון שלצערי ילדי למדו בבתי ספר עיוניים ולא נפתחה בפניהם האופציה המקצועית עד שהיה מאוחר מידי. אני תמיד דגלתי בעבודת כפיים כדרך חיים בריאה, ולא בישיבה צפופה במשרדים על האינטריגות שבהם. רופאים רבים היו רוצים, ויש שמימשו, ופתחו סטקיות או פלאפליות או משהו בסיגנון, גם אנשי היי-טק, ורבים עדיין חולמים בכיוון)

היום בעלי המלאכה עובדים ומפרנסים בכבוד ובשמחת עשייה את משפחותיהם, ואילו המשכילים כביכול, אלה שפותו ללמוד עוד תואר ועוד תואר, רבים מהם עבודתם אינה מובטחת, אינה מתגמלת, או שהם יושבים בבית ומרוב השכלה יושבים בשקט ומתביישים. רוב דומם משכיל ואומלל שחי על חסכונות הוריו

אז בבקשה אמנון, תקטין את השד בתוכך, או שתודה שאין דבר כזה שדים. עצם העובדה שהשתמשת במונח 'שד' מותירה בי תקווה ששנינו כשאנחנו מדברים או חושבים 'שד' יש לנו אותה הקונוטציה – לא היה ולא נברא.

ומי שרואה עצמו נחות – שלא יאשים אחרים, ומי שרואה את עצמו נישא – נו, זה הרי נובע מאותו המקום – נחיתות. אז נא לא להיעלב מאנשים נישאים/נחותים וליחס להם משמעויות עדתיות גורפות וטפלות.

שֵׁד

יצור מיתולוגי על טבעי, הנפוץ בפולקלור ובאמונה של עמים רבים. השד הינו בעל כוח מופלא המופיע בסיפורים ואגדות כאחד המנסה לפגוע בבני האדם.

תרגום

• אנגלית: demon‏‏‏‏

  ---

תודה ל עדה ק. http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=231930&blogcode=13871433

לפעמים אני עושה דברים מיותרים אבל אף פעם לא עשיתי אותם בחברותא שכזו. יצאתי לדרך בשבע וחצי בבוקר. אחרי שעה של שהייה בקטע כביש שאורכו לכל היותר מאתיים מטרים ודיווחים ברדיו על צפי של 40 דקות נסיעה לקטע שהנסיעה בו נמשכת 20 דקות בדרך כלל, שמעתי ברדיו שגם תנועת הרכבות נעצרה בגלל השיטפון באיילון מה שגרם לעוד עומסי תנועה על קטע דרך מוגבל ועמוס בשל חסימת עורק כביש איילון – עכשיו התנועה נעצרה.

ההצפה הייתה צפויה וידועה מראש לגורמים המוסמכים. זו לא הייתה הפתעה. במקום לעשות 'אחורה פנה הביתה' אפשר היה מראש לא לצאת בכלל לדרכים חסומות.

בשביל מה יצאנו? בשביל לומר לבוסים אנחנו בדרך לעבודה אבל נתקענו? אפשר היה במקום זה להישאר בבתים, ליהנות מיום מנוחה* ולהשאיר את הדרכים פנויות לרכבי פינוי והצלה, ללומדים בדרך לבתי הספר. המדינה משותקת ממילא, אין צורך להוסיף על כך זיהום אוויר ולבזבז דלק יקר. בעידן האייפון והאינטרנט אפשר לעשות את אותה העבודה גם מהבית, ולאפשר לעובדי תעשייה לנוע בחופשיות בדרכים הפנויות המעטות שנותרו. בירושלים נהוגה כוננות שלג, אצלנו במרכז אפשר ללמוד ולעשות כוננות שיטפון.

המשטרה מבקשת לא להגיע לת"א, העירייה נערכת לפינוי בתים

המשטרה חסמה את נתיבי איילון לשני הכיוונים ממחלף גלילות עד מחלף קיבוץ גלויות, לאחר שהנחל עלה על גדותיו. כוננות גבוהה בשכונות עזרא, הארגזים וידידיה מחשש להצפות     

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=949879

להישאר בבית

לא כדאי

גוסטב דורה, 1872 פקק תנועה של עדר כבשים, כרכרות ואנשים במרכז לונדון, "לודגייט היל – חסימה ברחוב," (פרט). 

1. שינוי במיקום של גוף בהמהלך הזמן - החיילים מתבקשים לעמוד ללא תנועה 
2. הזרימה בנתיב התחומה אתה עומד פה? - אתה מפריע לכל התנועה על הכביש 
3. מגמה במגוון תחומים וקטגוריות. 
4. הנאורות היא תנועה אינטלקטואלית במאה ה-18 באירופה, שדגלה במוסר, אסתטיקה וידע המבוססים על רציונליות.
5. בלשנות הגה הנהגה על ידי פתיחה רחבה של הפה, ובזמן הגייתו יוצא האוויר מהריאות ללא עצירה בפה או בכלי-הדיבור - התנועה בָ גדולה מאוד.
6. מערכות מידע שינוי נתונים המורכבת ממספר פעולות בודדות.

   • עשינו בתוכנה הרבה תנועות.

     ---

                                תנועה 

                                            אינני מכוונת לתנועה מסויימת, כל סיטואציה דמיונית בהחלט

   
   

   
   

   במבוך הניידות בין התנועות בישראל רציתי קודם כל לבדוק את המילה תנועה, הוצפתי בים של דימויים

   של תנועות כמו - תנועת כלי רכב, תנועה ומחול, תנועות נוער, תנועה במעגל סגור ואפילו פרפטואום מובילה - הבנתי שהמשמעות חובקת עולם, שלילית וחיובית כאחד ולנוע אפשר לא רק לפנים,  שלתנועה לא תהיה תמיד משמעות ושאפשר לפרשה בכיוונים שונים ולהפיק ממנה לקחים מנוגדים

   
   

   
   

   
   

   
   

   משל הצפרדע

   
   

   היו היו שתי צפרדעים שקפצו ברחבי ביצות עד שהיגיעו לשתי שלוליות חלב
   סמוכות. הן החלו להתיז זו על זו בגפיהן באושר, לפתע נרגעה האחת השתרעה על גבה עד שצפה בשלווה ונחת, ואילו האחרת המשיכה לנוע ולהתנועע עד שהפכה שלולית החלב שלה לחמאה.

   
   

   ---

   
   

   חג שמח 
   
   

   
   

   
   

   
   

   
   

   
   

   תנועת הסביבון

אמש נתקלתי בכותרת הזו פעמיים, בפעם הראשונה בערוץ הוט 7 – שם ראיתי סרט מתוק משנות השמונים עם גבי עמרני, קרוליין לנגפורד וחנן גולדבלט משחקים היטב ועם יוסף שילוח בהבזק וירטואוזי*2. במאי ותסריטאי אסי דיין.

הפעם השנייה שנתקלתי בכותרת, הייתה בין זיפזופים משעממים ללא תוחלת, עד שנחתתי על 'קול המוסיקה' שם החלה תוכנית שנייה בסדרת תוכניות על ורדי, שמעתי את ברוך אסקרוב משוחח עם המוסיקולוג פרופ' יהואש הירשברג. נ ה ד ר !

ברגע ש האופרה החלה נכבשתי בקיסמה הקליל, באריות המלודיות הנפלאות', בשירה הנפלאה של הזמרים והמקהלה בביצוע יוצא מן הכלל*1. לא יכולתי להינתק מהאופרה עד סופה, השירה, המוסיקה פשוט כבשו אותי וחילצו אותי מהעצב והבילבול שהפוליטיקה עטתה עלינו אחרי המלחמה המשונה האחרונה.

אבל אז חשבתי אולי אין זה מקרה ששתי יצירות עם השם 'מלך ליום אחד' בוצעו אצלינו באותו הערב? אולי מישהו עם חוש לאקטואליה, לאמנות ולהומור כאחד סיכם עבורנו את מה שקורה עכשיו? שהרי מצד אחד יש לנו את 'המלך-ליום-אחד-אב-מאזן' - סיפור שצופן בחובו תקווה אבל גם חששות? ומצד שני - בחירות בפתח וכ כ הרבה מועמדים לראשות ממשלה שעלולים להיות מלך-ליום-אחד-יותר-מידי, כאלה ללא ניסיון פוליטי ו\או בטחוני ו\או ניהולי, עד שחובתי האזרחית שאומרת לי לממש את זכות ההצבעה שלי, מתנגשת גם  מצפוני ואינני יכולה לבחור כי אין לי עבור מי?

בינתיים עד שיבהיר האופק נהניתי מהסרט, מהמוסיקה, מכך שורדי לא מימש את ייאושו מאי הצלחת 'מלך ליום אחד' ובגלל הטרגדיות שפקדו אותו במשך כתיבת הקומדיה - והמשיך לכתוב אופרות

______________________________________________________

קטע יפהפה אחד שמצאתי באינטרנט

► 8:42► 8:42

LuciaAliberti

ועוד קטע יפהפה בביצוע נהדר של זמרת ומקהלה שמצאתי באינטרנט

► 6:27► 6:27

Marchesa: Fiorenza Cossotto Cavaliere: Ingvar Wixell Lamberto Gardelli

עוד קטעים של האופרה - בקישורית הזו https://www.google.co.il/search?

______________________________________________________
              מלך ליום אחד -   http://he.wikipedia.

              המלך הפולני סטניסלב לשצ'ינסקי  .wikipedia     

*1 ג'וzפה ורדי, מלך ליום אחד בתפקידים הראשיים: פיורנצה קוסוטו,ג'סי

     נורמן, חוזה קרראס,

     עם התז' הפילה' המלכותית 

     בניצוח למברטו גארדלי.

 

*2 מלך ליום אחד (סרט) – ויקיפדיה

 

_________________________________________________

קול המוסיקה – בשידור חי באינטרנט - http://www.iba.org.il/