B.logi

חבל הארץ, איזור יהודה ושומרון הוא המוקד של חיינו עכשיו, תושבים יהודים שהיו פעם מוקצים מחמת מיאוס על חלק מהאוכלוסיה הישראלית - כזה שזכה לכינוי 'סמולנים' בסססמך, כפי שהם מכנים את עצמם בהפוך על הפוך - מאוחדים עכשיו בדאגה לילדים שנחטפו, אחרי שנים של ניכור בין ישראל 'השלמה' לישראל ה'מושלמת', זו שבטוחה ושלמה בדרך השלום באמצעות הוויתור על השטחים בהם יושביםו אנשי ישראל השלמה, וכבר דורות נולדו בה,

ניתוק מוחלט מתהווה בין תושבי שני חבלי ארץ אלה, כל צד בטוח בדרכו, אפילו שהמחיר של השסע הוא אחדות העם היהודי שאך זה התיישב בציון.

כן, אך זה התיישב, אפילו שכבר כ - 3 דורות אנחנו כאן כשהיישבות חדשה ומעט מזה דורות כהתיישבות של חבל הארץ שלא נכלל במפת החלוקה, אפילו אם בתחושתנו חיים שלמים גלומים בה - במונחים היסטוריים זהו פרק זמן זניח, ובמונחים של תולדות הכדור שלנו - שניה ואולי שבריר שלה,

בעידכוני הבוקר כשמחתי בשמחתו של Igal אבל כתגובה אצלו ביטאתי את התחושות המעורבות שהוא עורר בי. הוא נהנה שם בברלין, אפילו שחלק מחוויותיו מאכזבות אותו: בשבילי - אמרתי לו - בשבילי ברלין קפאה בזמן, כפי שקפאה עבור נעמי פרנקל כמתואר בספר שאול ויוהנה.

ומכיוון שכך התעמקתי מעט הבוקר בכמה קישורים לגבי נעמי פרנקל והספר המיוחד הזה שלה, את הספר האלמותי הזה זכיתי לקרוא בזכות קורדליה  שמגוננת עליו מכל משמר כעל יצירת מופת אלמותית שיש לשמרה.

מצאתי שם, בקישוריות, את ביקורת הספרים המלומדה של גבריאל מוקד את המאמר המצוין של עפרי אילני על נעמי פרנקל יצירתה, ותובנות חייה, את הראיון* של מאיר עוזיאל עם נעמי פרנקל, ואת האנקדוטה על פגישתם של עמוס עוז ונעמי פרנקל במוסקבה,

באותו ביקור במוסקבה, ביריד הספרים הבינלאומי ב-2006, היה גם עמוס עוז. נעמי הייתה כבר בת 87. החרמות התרככו קצת אצלנו במאה ה-21, ועמוס עוז ניגש אליה וישב לצדה. הטייפ שלי היה גם הוא שם. "את פעם ראשונה במוסקבה? גם אני", אמר לה עמוס עוז בקול אוהב. "אם כי אני חושב שבמוסקבה אנחנו אף פעם לא פעם ראשונה, כי היינו פה בחלומות. אי אפשר לבוא לכאן פעם ראשונה". 

נעמי מחייכת אליו חיוך חכם ואומרת בקול שלה, שהוא קונצרט: "אני אף פעם לא האמנתי בחלום הרוסי, הסובייטי. זה היה שקר בעיניי". "גם אני לא", השיב עמוס עוז. "אני גדלתי בבית רוויזיוניסטי. הלכתי רחוק מהרוויזיוניסטים, אבל מוסקבה בעיניי היא המאה ה-19, הספרות הגדולה". 
"נכון, זו ספרות גדולה", ענתה נעמי. "מוטב שנדבר על ספרות" 

השיחה לא המשיכה הרבה, כולם היו חייבים לזוז לאירועים. למחרת אמרתי לנעמי פרנקל: עמוס עוז רצה לומר לך כמה דברים חמים, חבל שהשיחה הסתיימה מהר. רצית לומר לו עוד משהו? "לא. אני חיכיתי לזה שתיגמר השיחה. ואני גם לא חושבת שהוא אמר לי דברים חמים. אני יודעת לפענח אותו. אני הבנתי מה הוא רצה להגיד לי. הוא רצה להגיד לי שהוא עזב הכל והלך רחוק מבחינה פוליטית, ואני לא. אם השיחה הייתה נמשכת עוד, היינו גולשים לפוליטיקה. הוא אחד מהאחראים לחרם שהטילו עליי מאז שעברתי לחברון".

השיחה הזו לא כלולה בביוגרפיה. הרי אי אפשר הכל. אבל הרבה יותר מכך כן נמצא בספרים האלה (מתוך -חולם על נעמי מאיר עוזיאל | 8/2/2013  nrg  http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/435/140.html)

האנקדוטה הכואבת הזו, המתארת את המפגש הטעון בין עמוס עוז לנעמי פרנקל ממחישה את מהות הקרע והמחיר שאנחנו משלמים בגללו.

הקרע בין התושבים של שני חלקי הארץ, מהווה כאב עמוק לשני הגושים, ומכיוון שרק שנייה אנחנו כאן תקוותי היא שאלו הם אך כאבי לידה,

חבלי לידה של חבלי הארץ.

 שאול ויוהאנה

 - חוה אלברשטיין - כמו צמח בר

בשעה קצת יותר מאוחרת בסביבות 15:00 היה נהוג לעבור לסיפורים של "גדולים" ואחד מהם היה "שאול ויוהנה"...בגיל 12 מצאתי את עצמי שותה בצמא את דפי הטרילוגיה הלא פשוטה הזו על משפחה יהודית ואהבה הצומחת בגרמניה על רקע עליית הנאציזם.נעמי פרנקל, הסופרת, עשתה תפנית חדה מחברת קיבוץ בעמק אל קריית ארבע על כל המשתמע מכך. אחד הספרים המפורסמים שלה היה "דודי ורעי" שיצא בשנות ה-70' ובעקבותיו גם הסרט. רחל שפירא נבחרה על ידי פרנקל לכתיבת שיר הנושא ומאחר והספר מדבר על בת קיבוץ, חשבה רחל שפירא לכתוב על פרידה, על הבנה, ויצרה שיר העומד בפני עצמו ללא קשר לסרט

*  חולמת על, נעמיבשמונים-ומשהו שנותיה ידעה הסופרת נעמי פרנקל לדובב את השתקנים שבלוחמים, אבל סיפורה שלה נשאר בלתי מדובב. עכשיו היא מספרת למאיר עוזיאל על ניתוח הראש שעברה כתינוקת שהפך אותה לשונה מכולם, ועל המעבר לחברון ולימין, שהקים אותה לתחייה אך הביא לסילוקה המיידי ממעמדה הספרותי http://www.nrg.co.il/online/1/ART/972/579.html

היה לא נעים לכולם עם הטופ17 אבל המחלקה הזו, פלסטיקה אישפוז יום במאיר היא משהו מיוחד, אווירה נהדרת ומשכינת שלום, שמנו מאחורינו את התקרית המיותרת, והמשכנו הלאה. כבר התלוצצנו ואנחנו חברות.

ביום א אחרון 8.6.14 היגעתי מוכנה לתלישת עור נוספת והחלמה, אמנם לא נורא אבל בהחלט לא נעים, ואחרי אישפוז ולבישת חליפת בית החולים הלא מביכה של 'מאיר' נכנסתי כולי רעד לניתוחון נוסף שכולל השתלה במקום נגע השמש.

הרופא המקסים לא ויתר, וחיפש עד שיימצא הטופס המדובר ובו פירטי הנגע, ולאחר חיפושים במחשב, ריצות לפקידות נמצאה האבדה והסתבר ש...

אני הולכת הביתה !

לא היה גבול לאושרי, מסתבר שתוצאות הבדיקה של שני המקומות על השוק היו על אותו הטופס, מה פלא שהפקידות שלחו הפניה נוספת לניתוחון, לשם הסר ספק היה נחמד מצידם של הביופסיונרים, להשיב על כל ביופסיה בדף נפרד – קצת כבוד לכל נגע לא יזיק. מגיע להם המינימום הזה. אז לא הוכיתי שוק על ירך, ולא חטפתי שוק, ולא פולקע השארתי את כל הבדיחות קרש לצוות מאחורי ויצאתי בדילוגים מהמקום עם הבטחה לחזור יש כבר טופשבעשרה מוכן.

כמה שמחה הייתי שאוכל לחגוג את שבוע הספר עם כל עמישראל בחוצות הערים, (בערבים כמובן, כי מי צריך עוד שמש), אבל – לא ! - שפעת של טרום קיץ כופפה את גבי הדווי לאנחות, אפילו להקדיש זמן לשבוע הספר, הנושא האהוב עלי מכולם אין באפשרותי. טוב שכל ספר הוא חג עבורי וכל השנה סיפרתי ושיתפתי כאן בהתלהבותי.

אז איך אעביר את שבוע הספר? א'  בחברת אקמולים, בישיבה כמובן, כשלא זזים לא כואב מה שלמונדיאל זה דווקא דיי מתאים, כבר נהניתי מ א ד מטקס הפתיחה.  ב' בקריאה של 'חלומות של אחרים' ספר הסיפורים של שולמית לפיד, ושל 'יסמין' אלי עמיר – אני נהנית כ כ. ג' אמשיך להעתיק למחברת הציטוטים שלי, ציטוטי מופת חד פעמיים מספרו של מקיואן 'שבת'. זהו התשיעי במספר של הסופר הזה שקראתי, הרי הבטחתי שלא אנוח ולא אשקוט עד שאקרא את כל ספריו.

ומה לגבי הסאגה הממלכתית?

אדווה עם שיטרית, אולי הרזומה שלו, והאהדה הגורפת אליו כאחד העם ויחד עם זאת כנישא ממנו, יוציאו אותו גדול מהסיפור, ממש כמו קלינטון בזמנו, והלוואי והסיפור כולו עורבא פרח.

מילים רבות אני שומעת לאחרונה על מה שקורה סביב הבחירה המיועדת של הנשיא הבא. אני שומעת על חקירות, על הכפשות, על כך שראש ההמשלה מעוניין במועמד זה או אחר, ועל כך שאשתו של ראש הממשלה לוחצת עליו לגבי מועמד זה או אחר, אבל לא שמעתי את נתניהו אומר דברים בנושא, ולא שמעתי מה אישתו אמרה לו.

מה שכן שמעתי אלו הם סיפורים שעיתונאים מספרים דברים ששמעו -

 מפי...

שאמר...

ששמע …

שנתניהו רוצה ל...

שאישתו אמרה לו ... + תמונת ארכיון

לא שמעתי מישהו שמבזה את הבחירה למוסד הנשיאות אבל שמעתי - מפי עיתונאים

שציטטו...

מישהו שסיפר...

שחקרו... שחוקרים

זאת אומרת שכל מה ששמעתי עד כה בנושא הוא רכילות ואני שואלת את עצמי, מי שהלכה למעשה מבזה את מוסד הנשיאות ?

נותרה בי רק תקווה אחת, שהדברים הם אכן רכילות, שחברי כנסת או לוביסטים לא הפיצו שמועות, וכאשר יעמוד נבחר הציבור מאחורי הפרגוד כשמי שאמון על הבחירה יוותר עם עצמו ומצפונו – ירגיש מחויב רק למדינה, יחשוב רק על טובת המדינה – ויבחר באדם שיכול ליצג אותנו בכבוד ובחכמה

חג שמח

ולבן

וזך,

וטהור כחלב

הבחירות השש־עשרה לנשיאות ישראל ייערכו ב-10 ביוני 2014,

י"ב בסיוון התשע"ד, ובהן תבחר הכנסת את משיאה העשירי של מדינת ישראל.

מועמדים

• ח"כ  בנימין בן אליעזר,  פרש מהמרוץ  תת אלוף (במיל'), לשעבר שר בממשלות ישראל וראש האפוזיציה מועמד מפלגת העבודה לתפקיד. 
• 
  
• ח"כ ראובן ריבלין, לשעבר שר בממשלות ישראל,יו"ר הכמסת ומועמד בבבחירות לנשיאות 2007.
• 
  
•  ח"כ מאיר שטרית, לשעבר שר בממשלות ישראל וראש עיריית יבנה, המכהן כיום כחבר הכנסת מטעם 'התנועה' ומועמדה לנשיאות 
• 
  
• דליה איציק, לשעבר שרה בממשלות ישראל ויושבת ראש הכנסת. כיהנה כנשיאת המדינה בפועל בתקופת נבצרותו של נשיא המדינה השמיני, 
• 
  
• פרופ' דן שכטמן, חתן פרס נובל לכימיה וחתן פרס ישראל לחקר הפיזיקה. 
• 
  
• השופטת בדימוס דליה דורנר, לשעבר שופטת בית המשפט העליון וכיום נשיאת מועצת העיתונות. 
• 
  
•  _http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA_2014_  

תארו לכם שעל ווינסטון צ'רצ'יל, אחד המנהיגים הגדולים בהיסטוריה, מנהיג שזכות גדולה עומדת לו על עמידה מול הנאצים וניצחון על הנאצים הייתה מפורסמת האמת הזו – הוא סבל ממחלת נפש שנקראת מאניה-דיפרסיה, שבתקופת שלטונו הוא חווה התקפים של מניה וגם של דיפרסיה, ושכל התקף דוקא עזר לו להגיע להחלטות הנכונות, כפי שאומר הפסיכיאטר בתוכנית, "כי האדם הוא לא רק מחלת הנפש שלו אלא סך כל חלקיו”.

תארו לכם שהיינו ערים לכך, שהוא שותה במשך כל היום וכל יום, מה שקרוי בלשון ההומור האנגלי המצויינת – מי פה – קורט וויסקי בכוס מים - ושמפניה בארוחת הערב ואיזה משקה בארוחת הבוקר,

תארו לכם איך היה מועמד היום המנהיג הזה לא לראש ממשלה, אלא עם כל האינפורמציה הזו אפילו 'רק' לנשיאות בישראל אני בטוחה שלא היה זוכה להגיע אפילו למועמדות, ובודאי שלא בישראל.

רבות מאימרותיו השנונות של צ'רצ'יל מצטט גיל חובב בתוכנית המובאת כאן למטה ''ארוחות שעשו היסטוריה – צ'רצ'יל'', את הפרק הזה בסדרה ראיתי לאחר שלמדתי לאהוב את הסידרה על כל מרכיביה המרתקים ואת ההגשה החכמה של גיל חובב.

בתכנית מוזכר גם אלן טיורינג , הגאון שפיצח את צופן האניגמה של הנאצים הישג בלתי מתקבל על הדעת כמעט, ושפיתח את עיקרון המיחשוב, תארו לכם שהיה מחפש היום עבודה, עם כל מה שהיה ידוע עליו – בישראל של היום הוא היה זוכה אולי לטיפול מאסיבי בתרופות משתקות.

התוכנית כל כך מעניינת שלא חשים בזמן החולף ו – הופ' היא הסתיימה, והבן אדם רוצה לחפש ולמצוא עוד ועוד מחוכמותיו של צ'רצ'יל

www.youtube.com/watch?v=KoPcLOocGWM

24 במרץ 2014 - הועלה על-ידי חינוכית ראשונים בעולם

ווינסטון צ'רצ'יל, האיש שהציל את העולם החופשי וניצח את מלחמת העולם השנייה, היה גם אלכוהוליסט למחצה, מבריק בתכלית, חולה בדיכאון קליני ואיש ספר. גיל חובב ...

אוגניה

צ'רצ'יל לנשיאות

המנהיג הדגול היה לבטח נפסל בדרך

יום א' האחרון, ערב יומצמאות, בוקר ערב יומזיכרון היגעתי למרפאת חוץ בבית חולים אי שם בארץ

זו הייתה מרפאת פלסטיקה, חיכיתי לתור בהתרגשות זמן רב, מקודם נהגתי 'רק' להיפטר מנגעי שמש בפנים, סיוט בפני עצמו,

הפעם החלטתי ללכת לציבורי, כי -.3000 לחצ'קון כבר רוקן את קופתי כמעט, מה גם שהמקום הומלץ, והד"ר שקיבל אותי לביקורת הסתבר כלא פחות מאדם נפלא, הוא היצחיק אותי נורא ואפילו אמר לי שהנגעים האלה הם סגולה לאריכות ימים.

אחרי הכנות נפשיות היגעתי, כאמור מצויידת בטופס 17, כדי שיבוצע cut בזרועי, ו- paste אותו בנקודה מסויימת בשוק,

היגשתי הטפסים לפקידה והיא :

"טופס 17 שגוי את לא יכולה להתקבל...”

המשך בהמשך