לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

B.logi


"אילו היו כל בני האדם נלחמים רק לפי השקפותיהם, לא הייתה מלחמה בעולם" מלחמה ושלום


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2022    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סופר חברתי / הזמנה


לקנות הכי בזול:

הסופר החברתי החדש של בהרצליה

 

אורי שחורי קורא לנו. אם איבדנו אמון בסופרמרקטים ובמכולות שמוזילים פרט זה ומעלים מחיר של פרט אחר? אם פערי השיווק והתיווך בלתי נסבלים, אם נמאס לנו שמסדרים אותנו והתרגלנו לומר 'ככה זה', אם אנחנו רוצים לעשות משהו בנדון, אורי שחורי קורא לנו להצטרף לקואופרטיב צרכני.השני מסוגו בארץ. הראשון נפתח בהצלחה במצפה רמון לפני כשנתיים, התחיל בבתים, ונפתח כשופרסל חברתי שם.

אורי שחורי קורא לנו להצטרף לקואופרטיב בהקמה, האסיפה הכללית מחר יום חמישי, 14.11.13 ב-20:30. במרכז הבין תחומי בהרצליה יערך כנס מתעניינים ראשון, במהלך הכנס יתחלקו לקבוצות עבודה להקמה.

אפשר לחזור לארץ ישראל היפה הקהילתית השיתופית. לי נמאס לשלם על לחם מעשרה שקלים ומעלה, לקנות ירקות זולים כביכול שאחרי יומיים מתחילים להרקיב במקרר, נמאס לי לקנות גבינה שאני זקוקה לה בריאותות – עיזים או כבשים בחמישה עשר שקלים כאשר גבינת פרה יכולה לעלות חמישה שקלים בזכות המאבק החברתי. אשכולית בפער תיווך של 150%.

הלוואי ותיהיה היענות, הלוואי והעניין יצלח ויתרחב לכל רחבי הארץ.


אורי שחורי מסביר 

 

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000893156

 

סופר חברתי- קואופרטיב המכולת של אורלי וגיא, בהרצליה‎ - Herzliya, Israel ...

https://www.facebook.com/superhevrati

סופר חברתי- קואופרטיב המכולת של אורלי וגיא, בהרצליה‎, Herzliya, Israel. 521 likes · 170 talking about this · 2 were here.‎ אחרי הצלחת קואפרטיב המכולת במצפה רמון ...

סופר חברתי- קואופרטיב המכולת בהרצליה shared  .

הכירו המיזם החברתי החדש שמוקם בהרצליה: סופרמרקט קואופרטיבי שיוזיל את מחירי המזון בצורה משמעותית,

 

נכתב על ידי , 13/11/2013 08:00   בקטגוריות אזרחית קטנה, איפה טעינו, אנשים טובים, מעברים, פורום ישראבלוג, צדק חברתי, תקוה חדשה, אופטימי, אהבה ויחסים, אקטואליה  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אותיות פורחות בבחירות לרשויות. הרצלייה 2013


אחרי יום עמוס לעייפה, במה שנשאר מכוחותי בסביבות השעה שש בערב, היגעתי אמש לקלפי להצביע. לא הייתי 'סגורה' על מועמד אחד, מממשת את זכותי האזרחית לחלום. את יעל גרמן רציתי כראש העיר שלי.

כל המועמדים חדשים לי ואיני מכירה את כישוריהם. דבר אחד ידעתי, עבור האיש ממלא המקום הזמני מאז עזיבתה של יעל גרמן למשרד הבריאות ועד לבחירות, זה שחזונו היה לסגור ערב הבחירות את התיאטרון שהקימה העיר לאחר שנים של חבלי לידה קשים – עבורו לא אצביע.

אחרי חודשים של התלבטויות והמלצות, ומתוך תקווה שלכל הפחות הישגיה של ראש העיר שהתקדמה הלאה יישמרו עבורי בעתיד, התכוונתי בפתק אחד מתוך השניים שהמציאות איפשרה לי להצביע עבור מי שלמיטב הבנתי יעל גרמן ממליצה עליה - עפרה בל.

ככל שהתקרב יום הבחירות, השלטים של עפרה בל נעלמו ממרכז העיר, הייתי מוכנה לוותר על כוונתי הראשונה.

כשיצאתי אתמול השכם את העיר בעיבורי הרצליה, ראיתי שלט בודד של עופרה בל. עם תקוות מחודשות והאותיות פה חרוטות בזיכרוני חזרתי בערב לעירי, היגעתי לקלפי מוכנה לממש את זכותי להביע את דעתי האחת מתוך תושבי העיר הרבים.

דוכנים מספר עם פתקים מפוזרים סביבם בעירבוביה על המדרכות, אזרחים דורסים אותם קיבלו את פני. לא ראיתי דוכן של פה, מישהו הרים מהמדרכה תמונה אחת של יעל גרמן. לא היו עוד. על לוחות המודעות היו הדבקות טריות של כרזות, זה על גבי זה לעובי היו דבוקים דפי מועמדים. כרזות של עופרה בל – כבר לא ניתן היה לראות שם.

כשהיגעתי לאחורי הפרגוד, לא מצאתי את האותיות המבוקשות, כבר הייתי משוכנעת שעפרה בל הסירה את מועמדותה כי גם על הלוחות הרשמיים לא מצאתי פה. השלט הבודד שראיתי בעיבורי העיר כנראה נשכח שם, חשבתי.

כברירת מחדל הצבעתי עבור השניים האחרים שהיו שני ושלישי ברשימת המועמדים שלי. פדלון וצבי הדר. כשיצאתי מהקלפי פגשתי את חברתי שהתכוונה להצביע עבור פדלון, היא אמרה שהפתקים לפדלון אזלו ושביקשה Refill מהנציגים. אמרתי לה שלא מצאתי פה שאולי גם הפתקים של עפרה אזלו, ושאני לתומי חשבתי שבכלל הסירה מועמדות. קיווינו שהפתקים של שניהם אזלו עקב ביקוש מוגבר, ושכנראה אחת/ד מהם אולי יזכה בראשות המועצה והשני/ה בראשות העיר.

בדרך הביתה באחד הפסאז'ים, ראיתי משרד פתוח של עפרה בל.

למה לא הייתה נציגות שלה מחוץ לקלפי? למה לא בדקו נציגי וועדת הקלפי מדי פעם את ערימות הפתקים? מדוע לא בדקו חסרונם של פתקים?

הרי כל כך בקלות ניתן להתבלבל בין ים הרשימות החדשות והאותיות החדשות שבינם לבין הרשימה אין כמעט קשר. ולמה נעלמו השלטים של עפרה מרחבי העיר? ממרכז העיר הם נעלמו לגמרי.

הייתכן שמי שהצביע בפתק ה א ח ר ו ן בערימה של המועמד פדלון, או המועמדת עפרה בל לא היה לו חשוב לעדכן בכך את הנציגים הממונים על הקלפי?

 

נכתב על ידי , 23/10/2013 10:56   בקטגוריות אזרחית קטנה, חתול השמירה של העיתונות, סובלנות, צדק חברתי, שיוויון בין מינים, אקטואליה, שחרור קיטור, עייפות, פורום ישראבלוג  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חמניות


 

הבוקר ניגלו לעיניי באתר הפייסבוק של 'סלונה' תמונה וכיתוב. בתמונה אישה מיניקה תינוק מה שנראה לי מקסים יפה וטוב, אבל בידה השניה היא נראית אוחזת במקל ארוך ובראשו סחבה. את הכיתוב המלין שהסחבה משתמעת כדגל שלו אהבתי פחות. מאסתי בדגל הנצחי הזהאני הייתי מחליפה אותו בדגל אחר, דגל פורח וזורח

 

כמונו הנשים,

 

קורנות

 

מקרינות

 

הסופגות מאור וחום השמש,

 

ומזינות את הסובבים

 

 

 

נכתב על ידי , 15/10/2013 11:13   בקטגוריות אזרחית קטנה, הומור, סובלנות, ספרותי, פילוסופי, צדק חברתי, שיוויון בין מינים, תקוה חדשה, אהבה ויחסים, אופטימי, ביקורת  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הנמלים האפורות עוזבות שוב


בתגובה ל'חומות של תקווה' הבאתי את הקטע הבא. אני חושבת שהוא אקטואלי שוב, ובמיוחד לאור דבריו של עודד שח, ביומן עם איילה חסון אמש, על אחוז ההנחה שקיבלה טבע במס בהשוואה לאחוז הצימצומים בחברה שגרמה לפיטורין של עובדים של אחת מהחברות הישראליות המצליחות בעולם. איך היגענו למצב שצעירים משתקעים בארצות נכר (ברלין !!!? נבוך ) אחרי שעושקים אותם בישראל ואחר כך גם מתנפלים עליהם כאילו היו הדור שמאס במדינה שהקימו הוריו בעמל כה רב. 


קן הנמלים האפורות 


 יום אחד בהיר אחד, אחרי שפסק הגשם ויבשה האדמה הציץ מקן הנמלים האפורות. הוא היה אפור כמו הוריו וכמו הוריו ומשפחתו בקן היה נמלת 'חדר'. כשראה כמה יפה בחוץ וכמה קשה האדמה, רץ ורץ בשמחה עד שאבדה דרכו. קפצו מולו נמלים שמנות וצבעוניות.

התנפלו עליו היכו בו וצעקו: " לך מכאן שיילוק מלווה בריבית".

ברח הקטן ונס על נפשו, הדמעות סימאו את עיניו. כל היום ומחצית הלילה תעה בדרכים ורק כאשר הפציעו קרני הלבנה בין הטיפות, מצא את ביתו.  

הוריו  הנמלים העמלניות האפורות,  עמדו כל הלילה   על שפת הקן... מחכים... לפתע ראו את בנם המוכה והחבול:

"אמא! אבא ! אתם  יודעים מה אמרו לי?! אמרו לי שאני שיילוק מלווה בריבית! 

הם היכו אותי!

למה?! 

"ל מ ה ? ! "

 ניקו אביו ואימו את פצעיו, הישקו אותו והאכילו אותו וסיפרו לו את הסיפור הבא:

  

       "לפני שנים רבות חיו הנמלים האפורות בקן גדול ויפה, היו מזמרות תוך כדי עמלן, חיו נמלה תחת גרגריה באושר, כל אביב יצאו הנמלים לגבעת הקודש לברך על האוסף החדש והנפלא,  נושאים עימם מעשר לנמלים העוסקים בקודש.

 

        יום אחד פרצו לקן נמלים גדולות ומשוריינות, השתלטו על הקן הגדול והמלא בכל טוב ואת הנמלים האפורות המזמרות גירשו ממעונן.

 

        חדלו הנמלים האפורות לזמר והחלו לשוחח בלחש, התפזרו הנמלים המאושרות ונפוצו בקינים אחרים. היו מתאספות, ולוחשות זה לזו את זכר הקן הגדול והיפה שקולות זימרה היו נשמעים בו. את הגרגרים שאספו חלקו עם מאריחיהן הצבעוניים עבי הכרס.

       ככה גדלו בצנעה ורבו מאד, אמנם קן משלהן לא היה להן אך בערבי שבת היו מסתגרות בחדרי חדרים, שרים בקול ענות חלושה מזמורי שבת זכר לימי הקן הגדולים. את ילדיהן אספו ב'חדרים' ללמוד תורת הקן הגדול, חיו בצנעה ובגעגועים, גדלו ורבו ללא בית וללא חלקת אדמה משלהם. יום אחד, קם נמלה רזה, אפור ושתקן ואמר לחברו: "די, נמאס לי לשבת בחוסר כל!, אצא ואחפש להלוות מגרגרי ואתעשר.

הוא היה לעשיר, היה מלווה חופן גרגרים, היה גובה חופן עמלות. חופן על חופן הרוןיח עד שעלה בידו להלוות גם לנמלים הצבעוניות, התעשר והתעשר, לנמלים הצבעוניות הדלדלה הכרס ורבות ירדו מנכסיהן"

  

מחה נמלון החדר את דמעותיו ואמר: "אנחנו צריכים לחזור לקן אבותינו" 

"וכיצד אנדוד עם אחיך הקטנים?" שאלה האם

"אבא, אמא " ענה להם "אצא אני, וכשיבוא היום תצטרפו אלי" 

השכים, נשק להוריו ולאחיו, שק על שכם יצא לחפש את קן אבותיו. הלך והלך נדד ונדד עלה הרים, חצה ימים, פגש נמלים אפורות בודדות עם שקים על כתפיהם, פניהם מועדות לקן האבות. אחרי ימים רבים היגיעו למקום שסיפרה לו אימו. 


והמקום שמם. אספו את בדל כוחם פצחו בשירה אדירה והחלו במלאכת בנין קינים חדשים. ישבו איש תחת גרגריו ולכל משפחה חלקת אדמה. שלחו מכתבים למשפחות שהשאירו מאחור: "בואו לשיר איתנו כאן בקן אבותינו, אמנם אנו חיים בצמצום אך חזרנו לשיר זמרת אבות".

     חלפו ימים רבים, מכתבי תשובה לא קיבלו אך היגיעו שמועות. והשמועות קשות. כל משפחותיהם רוססו. בכו ובכו אך בשקט בשקט המשיכו  במלאכת הבניה. כשנולדו להם צאצאים חזרו לשיר, עד שרבים מהקטנים גדלו ולא ידעו מלאכה מה היא.

     אמרו כמה צעירים חסונים: "שמא נבנה לנו ספסל ונלווה קצת מגרגרינו ונתעשר?"

     התעשרו החסונים בארץ הקן.  ראו כי טוב וירבו לגבות עמלות, חופן על כל חופן גרגרים, עד שנמלי ה'חדר' הזקנים נותרו ללא אמצעי קיום.

     קם זקן הנמלים ואמר לחבריו :"נתאסף! נעמוד על זכויותינו! שהרי אנו בנינו מחדש את ארץ הקן!" התאספו כל הזקנים צרובי השמש וחרושי הקמטים, תיכסו עצה ומינו את זקן הנמלים לדובר שלהם.

      התאספו גם החסונים ובמבוכה רבה החליטו לקבל את הזקן לשורותיהם. אך השליטים החסונים המשיכו לגבות עמלות ולזקנים אין די אמצעים לחימום בחורף, לתרופות, או לשכור עו"ד לתבוע את רכושם.

  

    אסף שוב נמלת ה'חדר' הזקן והחסון את הצעירים ואמר להם: "הלשם כך עזבתי את משפחתי ועמלתי כל חיי?"


    הרכינו החסונים את ראשיהם טיכסו עצה ואמרו: "נחלק את רווחינו שווה בשווה"


    סוף דבר


    וכך חיו להן באושר ועושר עד עצם היום הזה... ( ? )



 צילום: זאב שימרון


נכתב על ידי , 12/10/2013 08:18   בקטגוריות אזרחית קטנה, איפה טעינו, באסה, גזרות כלכליות, כעס, צדק חברתי, תולדות ארץ ישראל, מעברים, נוסטלגיה, עצב עמוק, אקטואליה, ביקורת, סיפרותי  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חשבון נפש


 

היכרתי אותו בקורס להסבה מקצועית. הוא פוטר מעבודתו בגיל 57, כשהיכרתי אותו היה כבר מבוגר יותרהוא היה עילוי, אדם יוצא דופן באינטליגנציה שלו, בכושר הניתוח שלו, בטוב הלב שלו. הוא היה מסוג האנשים שאתה חש אתה מודה לאלוהים שפגשת. בהשראתו רכשתי מחשב בהשראתו התחלתי לכתוב. לאחר זמן גם הסתבר שיש לנו חברה קרובה ושהיא משותפת לשנינו, מאז הרגשנו שלושתינו כמו משפחה.

הוא פוטר בגלל גילו, קיבל פיצויים וחי מהביטוח הלאומי ובגלל גילו לא מצא עבודה אחרת. הוא היה הנדסאי של מעגלים חשמליים בבעלי חיים. מדען. הוא חשב שאם היה מהנדס היה מוצא עבודה. רעייתו המשיכה לעבוד. ילדיו מחוננים בכשרונות ומצליחים.

 

ביום חמישי האחרון, בתאריך הסמלי ה - 11 בספטמבר הוא נפטרזה היה יום לפני ערב יום הכיפורים - 40 שנים אחרי.

הוא היה לוחם במלחמה הזו. הוא לחם בסיני. הוא היה עד לדברים רבים, כאלה שכבר הוזכרו וכאלה שטרם הוזכרו.

ככה גמלה המדינה שלנו לאחד מלוחמיה

 

_________________________________________________________________________

 

יש אנשים שלא זקוקים לשלג בשביל להיטהר

 

Dogwood in bloom, street light, and facade at night, Essex. Connecticut, USA (color)


Dogwood in bloom, street light, and facade at night, Essex. Connecticut, USA


מחצית מהמובטלים מעל גיל 40: "זה מצמרר לדעת שזהו, אנחנו לא קיימים"

נכתב על ידי , 15/9/2013 10:47   בקטגוריות אזרחית קטנה, איפה טעינו, אנשים טובים, כמה רוע אפשר לבלוע, כעס, לשנה החדשה, סיפורים עלומים, צדק חברתי, תולדות ארץ ישראל, צבא  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



  
דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 15

Google:  http://israblog.co.il/690765

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוגניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוגניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)