B.logi

למזלי , כמו שאומרים בעזרת ה'פוקס' ( או כמו שמכנים : בפוקס' ) משלא מצאתי שום סרט מבטיח אחר , ומוכר הכרטיסים אמר שאנשים יוצאים ממנו בעוצמת רגשות והתפעלות , החלטתי לשמוע לעצתו , נכנסתי לסרט , ראיתי ונכבשתי

הסיפור של הארוחות , הכסאות, הכביסות , ועוד כאלה שטחו אוזני מלשמוע , גרמו לי לתחושה לא נעימה של מיאוס , חוסר רצון להקשיב או להתמצא בפרטים שיש בהם מין תחושה של עליבות על עצם ההתעסקות בהם , חוסר טעם בשל חוסר עניין או תועלת , וגם רחמים ובושה בשביל מי שמתעסק בזה

     כשהתאוששתי מעט מהתחושות האלה מר דה ז"ה וו התערב פתאום כאילו סיפורים כאלה כבר שמעתי . זה היה מוכר טבול בטעם לא נעים שכזה של שמחה לאיד על קטנות . משהו ניסה להיחלץ משורשי זכרוני , אבל זה היה כל כך הזוי ושולי שהיה לי קושי להתמקד

     הנוקש על דלתות זיכרוני נטה בכלל לתחום הבידור , כזה שיש בו  שמחה לאיד לצרות של אחרים שמתפרצות במקומות הכי לא צפויים עד כדי גיחוך , וכשזה מגיע לבתי המשפט , בדלתיים סגורות למרבה המזל , מתפרסמת הפיקנטריה

     החלטתי לכן , לתת למוחי לבדוק ב'מוסיקה' , בתבניות של הדברים וכך אכן נזכרתי בציטוטים דומים מהמדורים האלה בעיתונות (במעריב מביא את סיפורים כאלה יונתן הללי )

     אלה הם בעצם קוריוזים של שולי החיים , קוריוזים של גירושין מבית המשפט לענייני משפחה אוי כמה שזה יצחיק אותם חשב לעצמו כנראה מחבר כותרת הפיתיון . מצפה מקוראים שיהנו בהנאת "לי זה לא יקרה" אבל אני אף פעם לא  צחקתי .

     תמיד ידעתי שסבל מסתתר מאחורי היחסים המקוקלים שפעם היו אהבה גדולה צר היה לי עליהם שאינם מסוגלים אחרת , שאינם מנסים גישור לליבון דברים בצורה מכובדת ומנומסת , וחששתי לילדיהם , פירות האהבה שפגה

     להלן "הרי את מגורשת לי" : מן העיתונות , משפטי הגירושין המוזרים ביותר בעולם :

האישה שהתגרשה מבעלה בגלל סטטוס בפייסבוק

הגבר שניקה יותר מדי

והזוג שרצה להתגרש בגלל מזלג

לי זכורים משפטים שפורסמו כמו 'היא אכלה שום. . . '

'היא ישנה בחדר אחר . . . '

'היא בישלה בכוונה מאכלים שאיני אוהב . . . '

'היא קנתה לעצמה יותר מידי נעליים . . . '

'הוא מזמין חברים בלי להסכים איתי . . .  ואני צריכה להכין . . . ולצאת מהבית . . . '

בהצהרות ההזויות הנ"ל איש אינו יוצא נשכר , ריגשות הטינה גוברות ואם יש ילדים שתלויים בתוצאות יש סבל

     יש לי תחושה שכל המדיה פרוצה ואין מתעניינים יותר בטוב , במאבק ברע , בין מותר לאסור . הכדאי והמכובד נשאר מוזנח בודד מאחור , הכל הותר , כולל כבוד האדם

    פרט לעיתונאים מסוימים שנלחמים כך על לחמם , המרוויחים היחידים מהטפשוטת הזו הם עורכי הדין , שכמו רופא שינים נלהב יעודד ב'תנו לו בשינים' להשיג לקוחות .

  ועכשיו מששמתי את ליבי לדמיון המנייריסטי החיצוני בהתנהלות בדיני המחוזות והכביסות (פעם זה היה חלב וגלידות , היה גם סיפור על מיטה בטיסות) שרק בית המשפט מהווה גורם משותף דומה בצרמוניה הזו , אני חשה שאיש לא ינצח כאן , הרבה לכלוך יתפזר במרחב הציבורי שלנו והילדים בתמונה השניה הזו הם אנחנו האזרחים השוחים במדמנה הזו

     אני מקווה שאיננו עומדים להפסיד בגדול , בעיקר להפסיד כבוד עצמי , הרבה הרבה כבוד עצמי , ואין ילד שיתקע אצבע בסכר לעצור את ההחלקה במדרון

     היתרון הגדול של שילוב פיצים בגן ילדים בגיל שלוש , או קרוב לשלוש , היא יכולת הדיבור , הביטוי ואוצר המילים שלהם , ומכיון שידעתי שילדי תמיד יוכלו להביע את עצמם ולספר אם משהו חריג קורה להם בתחומי הגן ובסוף היום יספו גם בבית לקחתי אותם , כל פיץ לגנו , בנפש חפצה . וכך גם היה . הגננות מאד אהבו את אוצר המילים וכושר הביטוי המפותח שלהם . ובבית תמיד ביטאו אם חשו במחסור כלשהו בגן .

     אבל כיצד היגעתי לכך ולמה רשמתי אותם לגנים בגיל הזה ? כיצד לא נכנעתי ללחץ החברתי ? - בגלל טעיה , ועוד ניסוי ועוד מכשלה היגעתי למסקנה הבלתי נמנעת מבחינתי :

     כשנולדה בכורתי הייתי מועסקת קבועה של משרד החינוך ולאחר חופשת הלידה נאלצתי לחזור לעבודה והקטנה רק בת שישה חודשים . הנימוק הכלכלי גם הוא שיחק תפקיד . היינו בתחילת דרכנו . ראיינתי מטפלות , מצאה חן בעיני אחת , העסקתי אותה , ופעם אחת בחופשת מחלה שלי , נחתי בחדר השינה . . .

     הייתי נוהגת לחתל את ביתי על.מתקן בגובה נוח באמבטיה . שמעתי את המטפלת אומרת לה , לבת החצי שנה , אל תזוזי , והיא הלכה רגע לחדר אחר להביא איזה דבר מפקירה התינוקת על המתקן וחזרה מיד .

     קפאתי מתחת לשמיכות  , מתפללת שהכל יעבור בשלום , הרי ממילא לא הייתי מספיקה להגיע . חששתי לזוז , להרעיש , שמא התינוקת תזוז חלילה לשמיכות. כך הלכה לה מטפלת אחת ,

     באה אחרת , חמה , חכמה , המלצות . אבא של התינוקת חזר מוקדם מעבודתו , עבר במקרה בגינה ציבורית , ראה את המטפלת ה'חדשה' משוחחת עם חברותיה , התינוקת רתומה , ערה , עצובה , בעגלה .

     החלטתי לקחת את הפיצי איתי לעבודה , שם מעבר לגדר מצאתי אישה שנראתה לי אמינה , הקטע הזה עבר בשלום .

     כשנולד בני כבר לא הייתי מוכנה להפקיר את ילדי בידי אנשים לא מיומנים , לא מקצועיים , חסרי הכשרה או ידע מקצועי שבעצם לי יש , ולא הייתי מוכנה לטפח ילדי אחרים במחיר ההפקרה של ילדי שלי .

     גידלתי אותם בעצמי , כלכלית זה פגע בפנסיה שלי , בזמן אמת ממילא המשכורת הלכה למטפלים .

     כשהיגיעה השלישית לגיל שנתיים וחצי ועוד קצת , רשמתי אותה לגן ילדים . אותו הגיל בו רשמתי את שני ה'גדולים' . היות והם ילידי קיץ , הם נכנסו לגנים אחרי חופשת הפסח , הם היו החדשים היחידים בגניהם וטופחו ע"י הצוות ואפילו הקטנים האחרים . הם התאקלמו במהירות הבזק . לא הייתה טראומה של בכיות או מקהלת צווחות של התאקלמות ראשונה של. פיצקים אחרים , זה נחסך מהם . הגננות היו מוסמכות משרד החינוך .

    רוני דניאל אמר על מירי רגב , שאמרה על , או נכון יותר צווחה , לכל הכיוונים לחפש אשמים

     יעל דיין מתלכלכת עם ועל המוסד הישראלי

      תינוקות נמחצים בפעוטונים כדי להרדימם ולזכות במעט שקט

     הכותרות האלה מחפות על הכל , כותרות אמורות לשקף את האווירה במדינה אבל אני לא מרגישה שהן משקפות אותי , את חברי , משפחתי ומכרי , את האזרח הקם בבוקר למחייתו

     אני לא מבינה מה קורה כאן , אבל חשה כאילו שתי מדינות נפרדו כאן למדינת השכל הישר ולמדינה של ריקנות רוע ואכזריות

     אני מנסה להבין על מה ולמה קרה וקורה כל זה , מה התיקון ומה המרפא ומחזיקה בכוח את הרכבת מלעזוב את התחנה

     והיא כל כך כבדה ולבדי לא אוכל

     ככה זה כשבוחרים לתת את פרס בראשית לשחקן קולנוע . אני תוהה אם לא היה בנמצא מישהו\י ראוי\י יותר לפרס לפי הגדרתו .  

     נתן שרנסקי, המכהן כיו"ר ועדת הבחירה , אמר בהקשר למטרת הפרס כי: "ברוח היהודית יש שילוב מיוחד של ערכים וחוזק. ערכים שלא מיטשטשים עם השנים, אלא שומרים על גוניהם הייחודים, גם כשמסביב סערות מאיימות. ממשה דרך הרמב"ם, מאיינשטיין ועד בן-גוריון - יהודים ידעו לתרום לעולם בדרכם הבלתי מתפשרת, לדחוף קדימה ולעורר השראה להמצאות, לפיתוחים, לחשיבה וליצירה. כעת אנו רוצים להודות על כך ולמצוא את ממשיכי דרכם של הגדולים ביותר (https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A1_%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA    

     נטלי פורטמן היא אישה יפה מקסימה ומוכשרת , אבל אם נבחן את דברי שרנסקי , האם נוכל להשוות את פועלה למען העם היהודי כמו את פועלם של דוד בן גוריון ואיינשטיין שהוא מביא כדוגמא ? האם נוכל ליחס לה המצאה ? פיתוח ? חשיבה ויצירה שתרמה לעם היהודי פרט לגאווה שיש יהודיה מפורסמת מקובלת בעולם , יפהפיה ודוברת עברית ? 

     עכשיו משניתן לה פתחון פה כראוי למקבלת פרס יכולה נטלי היפה 'לקפוץ מעל הפופיק' כפי שהורי היו מכנים זאת וגם להכריז בראש חוצות דעות מדיניות שאינן מתחום מומחיותה ואפילו זכות בחירה אין לה (יש לה?)    

       אין לי דיעה בנושא עליו עמדה דעתה כי יש להחרים , מכיוון שזהו נושא שיותר מכל עשוי להשפיע על ביטחון המדינה , ואני , בנושאי בטחון המדינה איני מוכנה להתערב ולו בשל חוסר ידיעתי ומכאן גם חוסר הבנתי המעמיק בנבכי הנושא .  

    הייתי יכולה לנצל במה זו , את במת הפייסבוק כדי להתבטא בנושא הנ"ל בראש חוצות . אני , הקטנה שבמותי כה שוליות בוחרת שלא לעשות זאת , והייתי מקווה שגם אנשים 'חשובים' ממני בעיני עצמם או בעיני רבים , ואפילו מאד ינהגו כך .   

    לכן הייתי שוקלת חזור ושקול במי לבחור כראוי לפרס חשוב שכזה , הייתי באמת שמחה אם היה נבחר אדם ו/או אישה שפעלו ותרמו באמת לעם היהודי ועשויים להוות דוגמא  ומופת