כהרגלי בקודש שישי ראיתי שוב את 'למה מה?' הפעם צפיתי בתוכנית "למה מה ? 2 עשרה גיבורים ירוקים". שוב חזיתי בתחינה הנואשת להצלת הכדור ותהיתי מדוע הלשון היא לשון תחינה ולא לשון נחרצות ומעשה.

   חשבתי, לו הייתי אני מחליטה לתרום את חלקי להצלת הכדור, מה הייתי עושה ? הרי את מפתחות המכונית לא אניח במגירה נשכחת, נוכחתי שגם אני מצפה מהאחר שיעשה את הדבר הנכון, ושאם אינני בוטה, אשלם פרים שפתי בהבאת הנימוקים כי אני בעצמינו הרי ל ע ו ל ם כבר לא אוכל לוותר על הפינוקים שלתוכם נולדתי והייתי מעדיפה שהכדור שלנו יתנקה מעשן ופיח מכוניות, מארובות התעשייה שמייצרת אותן, מפסולת התעשייה הזו הזורמת לנחלים ולים, ובתנאי שהאני האינדיבידואלי ימשיך ליהנות מההמצאה הנהדרת, מהצעצוע המוביל אותי במהירות שיא לעבודה, לחברים ולמשפחה.

   'מלכודת דבש' קרא ד"ר יובל נוח הררי ב'קיצור תולדות האנושות' לתופעה המתארת בצורה ציורית כיצד נלכדתי גם אני והתמכרתי למתיקות הזו בלי יכולת להפסיק לינוק אותה עד כלות, להישאב לתוכה בלי יכולת להינתק ממנה.

הרי לא אפסיק לנסוע במכונית ולנצל את יתרונותיה המיידיים, כמו שלא אפסיק ליהנות מהטלפון הסלולארי, כמו שאז לא חשבו מה יקרה אם ימשיכו להפיק אנרגיה לתעשיה ולפינוקים היומיומיים מפחם, ואחר כך מהאנרגייה של האטום.

   מי חשב על שחיקה של כורים אטומיים בעתיד, ואם חשבו אז חשבו לטווח הקצר והשאירו את הנקיון לדורות הבאים והדורות הבאים נולדו לפינוקים, לא רואים את עצמם בלעדיהם,

   כך נואשו מחשבותי, וכבר ראיתי את המבול הבא והבלתי נמנע

   בהמשך הערב שמעתי את החדשות האחרונות בדבר ועידת כדור הארץ ולהפתעתי ושמחתי הוברר לי שהאיש יקר, במלוא המשמעות של המילה, ביל גייטס שמו החליט לתרום סכום אסטרונומי למחקר שימצא אנרגיה חלופית ולא מזהמת

אני כל כך מקווה שהתהליך לא ייקח זמן רב מידי, שלא עברנו את נקודת האל חזור להצלת הכדור

שלא החפצנו את הכדור כמו את האישה השברירית בשירה של שלי http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=230023

שבירה / רחל בכר

אִשָּׁה זְכוּכִית

עוֹבֶרֶת מִיָּד לְיָד.

נִשְׁקֶלֶת בְּכַף יָד שְׂעִירָה

נֶחְקֶרֶת בִּמְגֻיֵּדֶת

לְהַעֲרִיךְ אֶת שָׁוְיָהּ הַשָּׁבִיר,

לְמַשֵּׁשׁ אֶת שָׁוְיָהּ הַשָּׁלֵם.

כָּל זִיז מַפְחִית אֶַּת עֶרְכָּהּ

כָּל סֶדֶק מַשְׁחִית אֶת הָאוֹר

(הַכָּלוּא בְּתוֹכָהּ)

פּוֹתֵחַ לָהֶם בְּרֵרָה

לְהָפְכָהּ חוֹל

   בגלל תחושת ההלם שאני שרויה בה, ספק אם הייתי מסוגלת להעלות כאן הדברים הבאים אילמלא ראיתי את הפוסט של פוליטיקלי קוראת הבוקר בפייסבוק

   אתחיל מהסוף, אתמול התברר לי אצל מומחה פלסטיקה במרכז הרפואי של הכללית בעירי שאינני זקוקה לניתוח כריתת נחיר + החלמה, + שיחזור. בקיצור ניצלתי מעיוות הפנים שלי.

   מנהל מחלקת אישפוז יום של הכירורגיה הפלסטית באיזור מגורי החליט שאיזו בלוטונת קטנה אפילו בלתי מזיקה אסתטית על הנחיר זקוקה לכריתה ושלח אותי לניתוח. כשמחיתי כי פני יעוותו ענה לי לאקונית שייעשה לי שיחזור. הוא הזמין אותי לביקורת אחרי ניתוחון BCC שעשה מומחה של מחלקתו, אפילו שמקובל שהמנתח הוא המבקר.

   הייתה לי תחושה לא טובה, מצד אחד נלחצתי נורא, הוא הרי פרופסור, ומצד שני הפרופסור הפרטי האמון עלי אמר לי בזמנו : “ זה כלום "

כשהוזמנתי לניתוחון אחר, ביקשתי מהמומחה נקרא לו לצורך הפוסט ד"ר גנד, שייעשה לי בהזדמנות זו ביופסיה לבלוטונת כי יש לי תחושה שאולי זה כלום

   בפגישה הראשונה הזכורה לטוב עם ד"ר גנד הוא אמר: ”מה את חוששת, ה BCC הוא סגולה לחיים ארוכים, אמרתי לו, באמת, אימי בת 94 ושנים מטפלת בזה.

   זה מחשיפה מוגזמת לשמש עד גיל 40 הוא אמר, וכששאלתי אותו אם כדאי לעשות פילינג ובאותה הזדמנות יגוהצו פני, הוא אמר שפילינג לא יעזור כאן, ושאם אני רוצה פנים מגוהצות אצטרך לפתוח העור בקודקוד ולנפח... ףףףף ווווו …....

שמחה וטובת לב יצאתי משם בתחושה שאני יכולה לסמוך על הד"ר הזה בעינים עצומות, ולא לבזבז כספים על ניתוחונים פרטיים, וכך אכן היה לאורך שנתיים, עד עכשיו

   הוא הסיר את הכמעט כלום הזה, מסר לביופסיה, ובארבעה למאי הוזמנתי לקבל התוצאה, הוזמנתי לפרופסור במקום למנתח, והוא הראה לי 4 תוצאות, סימן אחת בעיגול ואמר :”הנה, את זקוקה לניתוח ושיחזור" אמרתי שאני מתעקשת שזה ייעשה על ידי ד"ר גנד והוא אמר: ”אני אוהב שפציינטים שלנו נאמנים למנתח"

   פניתי למזכירות אבל בעמל רב השגתי את המנתח הנ"ל שרציתי

   כשהיגיע יום הניתוח, קיבלתי רגליים קרות, הן אימי נפטרה לא מזמן, וייבדל לחיים ארוכים נכד צריך להיוולד ובת שנייה להינשא, נפשית לא יכולתי לגשת לניתוח, לא רציתי סבתא מעוותת לנכדי, ולא אמא מעוותת בחתונה. לא סיפרתי לילדי, והתעניתי לי ביני לבין עצמי. חודשים

   בדרך נס שיני החלו לפתע לזמר, התקשרתי למחלקה ואמרתי שאני זקוקה לדחיה בגלל טיפולי שיניים, התווכחו איתי מרות, אבל 'ויתרו' לי והניתוח נדחה לשבוע מהיום.

   נחתי לי על זרי הדפנה המפוקפקים, שאלתי את רופא השיניים  לדעתו, אמר שהוא לא מומחה אבל הוא לא רואה כלום

   עם רוח גבית זו פניתי לפרופ הפרטי האמון עלי לייעוץ נוסף, הוא אמר – אין לך כלום, פני לייעוץ נוסף במחלקה. ואני, למזלי פניתי דוקא למומחה ליד ביתי, גם קרוב, וגם מבית חולים אחר,

   ביום א בבוקר כולי חרדה התייצבתי אצלו, טרם סיפרתי לו על תעוקתי הנפשית והוא יעיל שכמותו, כבר הוציא תדפיס, של 4 הביופסיות שלמעלה ואמר אין לך כלום, הכל תקין, תתקשרי למחלקה לבטל הביקורת והניתוח

   שאלתי: “ איזה אינטרס יש למנהל מחלקה לעוות לי את הפנים " ? לא זכיתי לתשובה, גם לא ציפיתי, הוא שולח אותי לבית חולים אחר לבדיקות לראות אם אני מתאימה לחיסון נגד BCC שמונע 50% מההופעות שלהם

   אני חושבת שלא אלך יותר לביה"ח שאמנם טופלתי בו כשנתיים בצורה מ ו ש ל מ ת ע"י ד"ר גדן, עם כל הכאב הכרוך בדבר, אצטרך למצוא לי רופא אחר, שאוכל לסמוך עליו בעיניים עצומות, ובמקרה הגרוע – אלך לפרטי. עדיף שייכאב בכיס ולא בלב

   אינני יכולה להפסיק לתהות מה גרם לפרופסור שאקרא לו מעכשיו פרנקנשטיין, לשקר לי ככה. לזמן אותי לניתוח שיעוות את פני ללא ביופסיה תומכת דיאגנוזה, ולסמן בעיגול ביופסיה תקינה כלא תקינה.

   עודני תוהה האין פלסטיקאי בוחר את מקצועו מתוך אידיאולוגיה לשפר חזות של בני אדם ? והשקר הזה, אני כבר חוששת לחזור לשם שמא יינוקם בי, ויעוותו לי תוצאות של ביופסיות עתידיות. לא סומכת עליו יותר

ברררררר

זהירות פרנקנשטיין

רופא השיניים שלי 

   פוליטיקלי קוראת  18 October at 19:00 

   אתמול השכם, שוב יצאתי לקרב, זאת אומרת למה שהיה פעם רחוב המיועד להולכי רגל, יצאתי ברוח תקיפה מתוך ההחלטה שלשבת בבית ולהכניס את עצמי לעוצר יזיק לי יותר. כשפגשתי ברחוב לא הספקתי לחשוש מפני אויב לא נודע המאיים עלי לטבחני, כי מיד הייתי צריכה להישמר על נפשי מפני רוכב האופנים שחלף לו סמוך אלי באיוושה. נצמדתי לחלונות הראווה ולאורך הקו הזה הלכתי, מידי שניה עוד הבזק של רוכב/ת ועוד ועוד, שבחוצפתם הרבה הם מקפידים לרכוב עם קסדה.

   זה התמיה אותי, האם הם שומרים על ראשם, חשבתי, אולי מקפידים על קלה כבחמורה שכן גם אוכלי חזיר צריכים לצום ביומכיפורים ?

   החוצפה לתמרן בין הולכי הרגל כאילו היו יתדות סלאלום. שמא אחבוש גם אני קסדה עלתה הגיג בראשי, שכן אני מסתכנת כאן כמו מול סכינאי, זה אינו חומל על היותי חסרת הגנה ובלתי חמושה וגם האחר לא

    יחידות מיוחדות יס"מ וכאלה צריך שיהיו מוזעקות לכל רוכב כאילו היה סכינאי. לא פחות. לשניהם אותה אמת מוסר ושניהם מהווים אותו גורם סיכון. צריך לראות בשביל להאמין, רוכב אופנים חלף ברווח המדרכה הצר שבין תחנת האוטובוס לבין הכביש, נס על בסיס קבוע שטרם נפגע אדם שבתומו עלול היה לקום מהספסל באותה השניה

   בשלוות מה מצאתי את עצמי בתוך האוטובוס, בכוונה ישבתי רחוק מהנהג שלא אשמע חלילה דברי הבל שמושמעים עכשיו על בסיס קבוע כדי להסביר את המצב. אחרי ששמעתי כמה מהם, החלטתי ביני לביני לא עוד. שהם אינם מדברים אלי, שאינני מבינה למה אנשים בכלל אומרים אותם. עדיף כבר לשמוע מוסיקה.

   אבל אז נקלע לתודעתי שלא ברצוני קולה של אילנה דיין מראיינת משורר מוסלמי, ממנה ציפיתי וקוויתי לא לשמוע את אותה ההתרפסויות של אנשי תקשורת בפני ערבים נאורים, ( כן יש כאלה והם הרוב ) אבל כששואלים אותם מה דעתם על הסכינאות הם מסרבים להוקיע, כי יש סיבות,ותודה שבאתם, והמראיין 'מבין' אותם כי הם אמורים לחשוש לומר את שבליבם, ואני מאסתי לבחור בתשובה המתאימה לי כי זאת שרציתי לשמוע לא נאמרה ... 

   בקיצור מאילנה דיין ציפיתי ליותר ולכן הטיתי אוזן, אבל היא בהתרפסות פתאום אומרת "אשאל אחרת, מה היית אומר לו לבחור שאתה יודע כי הוא יוצא לפגע בנערה עם תלתלים ג'נג'ים ועינים כחולות" ( כך מהזיכרון, אותן מילים נאמרו אבל איני בטוחה בסדר אמירתם )

    הזעם שהציף אותי לא לא איפשר לי לשמוע את התשובה. גם לא רציתי. אנשי תקשורת ומסבירים מסוימים עברו כבר מזמן את הקו בין מקצועם שהוא הדיווח, ולא די שהם מביעים דיעה כשאיש לא ביקש אותה, הם מנצלים את הבמה שניתנה להם לצורך אחר לגמרי, הם הפכו למתרפסים, משתטים ואפילו מזיקים.

    תמיד אהבתי אנתרופולוגיה וחקר האינסטינקטים בטבע, חשבתי שכך אלמד על היסודות של ההתנהגות האנושית, ולכן, כשנתקלתי במאמר הבא בלעתי את כולו בנשימה אחת, נהניתי מאד ללמוד על השיטור בממלכת הדבורים, והשיטור התוך תאי שלנו, אבל להשליך מכאן על ההתנהגות האנושית המורכבת כל כך קצת קשה לי, שלב מרתק אחרי שלב מגיע גם המאמר למסקנה,

    דמיינו לכם עיר שבה שוטרים מבצעים עבירות תנועה בוטות ולעולם לא מחלקים דו"חות זה לזה. הרשויות יוכלו לצמצם את פערי הכוח על-ידי הקמת מערכת מקוונת, הפתוחה לכל האזרחים, לדיווח אנונימי על נהגים מסוכנים

   זה זמן רב שאני מנסחת במוחי מילים בזכות הרוטציה בתפקידים הציבוריים, ומתחבטת בשאלה אם אכן תמנע סיאוב, 'שמור לי ואשמור לך' ובינתיים כל עוד אני מתבשלת ברעיון, אחפש קשרי ידידות עם רופא, קצין משטרה להתיידד איתו, שופט, עורך דין, פקיד גבוה, מנהל בית חולים ומנהל בנק. ככה בינתיים, שאחוש מסודרת

לפי תורת המשחקים, הסרטן והשחיתות המשטרתית הם פחות או יותר אותו דבר ולאחד מהם יש תרופה. | זה זמן רב שחוקרי הטבע תופסים את הנמלים והדבורים כמשל חי ליתרונותיו של מוסר אוניברסלי. "קרל מרקס צדק, הסוציאליזם עובד", אמר מומחה... קרא עוד ←

 

 

---

 

 

אלכסון —— יום חמישי ה־9 ביולי 2015

· · · אם אינך רואה מייל זה כראוי לחץ/י כאן

   אם לא הייתי מנויה על כמה רשתות חדשות לא הייתי יודעת מה ענת וקסמן אמרה. גם עכשיו אני לא יודעת את כל דבריה, את מה שהיא אמרה פרט למשפט אחד שכולם כבר מכירים, שנלעס ונטחן עד דק, קיבל פרשנויות וזכה לתגובות. התגובה הכי פאתטית בעיני הייתה של מירי רגב.

   אני מנסה להבין מה קרה לאנשים בוגרים במדינה הזו, שלוקחים משפט שנאמר במשיכת קולמוס, שלא הייתה מחשבה קודמת מאחוריו, ואם הייתה היה נאמר לגמרי אחרת מנפחים אותו ומפרשים אותו מהמיית ליבם כמאמר האימרה "הפוסל במומו פוסל"

   אני זוכרת, משפט שאבי היה אומר ונשאר נר לרגלי מאז, באידיש הוא נשמע הרבה יותר טוב – "אוטער געזוגט" אז הוא אמר... כשהייתי נעלבת מאדם שאמר דבר לא יפה היה אבי אומר את המשפט שהחזיר אותי מיד לפרופורציות, הבנתי שבעצם זה ה-הוא שאמר, שהוא רק אמר, ושאין לזה שום חשיבות,

   ומזה אני מסיקה שבכלל מי שאמר משהו הרי הוא מעיד רק על עצמו : זאת אומרת, אם אנשי השוקולד צרחו דברים שלא היינו רוצים לשמוע, האין זה מעיד רק עליהם, על השפה שהם בוחרים להשתמש בה ? על חוסר ריסון מינימאלי ? על איבוד פרופורציות ? שלא לדבר על כבוד לאחר או מינימום של כבוד עצמי ?

   לטעמי דברי ענת וקסמן שווים לזעקות אנשי השוקולד : איכזבו אותה, לקחו לה, אכלו לה, שתו לה, אז היא אוספת קהל מצביעים שאיננה מכירה, מזלזלת באופן גורף באינטליגנציה שלו ומפרשת את בחירתו בפירוש הנמוך ביותר כדי להנמיכם,

   אך האם יש בכוחה באמת להנמיך קהל ? האם יש בכוחה בעזרת השוואות הכללות וומילים שלא מתחברות למשפט הגיוני, להקחת למישהו את כבודו ? לדעתי לא, ומי שבחר להיעלב נעלב, ומי שבחר להבין את הדברים כהוויתם, לא ייחס להם חשיבות, אבל מחפשי הרייטינג ( מהפוסט הקודם ) זה בדיוק מה שהם עשו, התכופפו עם זכוכית מגדלת, השתרעו בביגדי חמודות על הבוץ של השדה פורח, עד שמצאו את העש המזיק, הגדילו אותו בעדשה הטלסקופית ואמרו הנה תמונתכם.

   אני לא קניתי את הטריק, אנשי השוקולד הם לא הישראלים, אלא אנשים שנתפסו בקלקלתם, כמוהם ענת וקסמן, ואני בטוחה שרבים כמוני, מצביעים בשקט בשלט ואומרים – למלעיזים ולתוקעים בשופרות - עד מתי תנסרו את הענף שאתם יושבים עליו

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה

http://www.impulsiva.com/art.html

הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.  ט,יד וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם.  ט,טו וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶםאָמַר, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. 

                                                                 עמוס ט,יג