B.logi

   אחרי פירסום תוצאות האמת של הבחירות האחרונות, נאלמתי דום. לא בין חברים, אלא כאן, ובפייס, ואני מנסה להבין למה. אני קוראת הפרשנויות, מחפשת מישהו שחושב כמוני, אולי עוד מישהו מבין אותי, ואין מושיע.

ומסקנתי לכן היא שאולי יש עוד רבים שחושבים כמוני ולא מעזים לומר את שהם מבינים בריש גלי

ואולי יפה היא השתיקה. כי אם לא אומרים את האמת, באמת יפה שתיקה, יפה יהיה לכבד את התוצאות, ולא להמשיך החטא על הפשע בפרשנויות.

   מאז פרסום תוצאות האמת כל פרשן זועק געוואלד, מנסה לפרשן באותם 'מוטיבים' משומשים ולא מוצלחים שדשו בהם במסע הבחירות.מתווכחים דווקא בעזרת אותם מוטיבים שלאור התוצאות לא צלחו כתעמולה. למה הדבר דומה בעיני ? לאדם שמכריח באמצעים של השפלה ( כי אסור להרביץ, נכון ?) להכריח את האחר לומר שהשמש זורחת כשחשוך בחוץ, והמושפל ברבים יאמר 'כן, כן אתה צודק' ובליבו מוסיף 'רק תעזוב אותי'.

   פרשנים מרתיחים ושוב ושוב, וטוחנים את אותם מים וממחזרים אותם. המרויחים הם רק אותם זועקי הגעוואלד רודפי הרייטינג. האזרח מאס במשחק הזה כבר מזמן, הוא פורש לעינייניו, אבל המשחק התקשורתי נמשך, הרייטינג ממשיך לדשדש, ואז ילעיטו אותנו במציצנות, אחר כך בפורנוגרפיה, ושוב הפרשנים ממציאים הסברים, ושוב מנסים למכור לנו סחורה דלה. הכל הולך.

   ואני חושבת לעצמי ונזכרת מתי החלו כל המהלכים הנזכרים למעלה, ממתי אנחנו 'מופתעים' כל פעם מחדש אחרי ספירת הקולות, איך חצי עם הואשם על ידי החצי השני ברצח ראש ממשלתו כי בחר לבחור במי שמתאים לו אידיאולוגית, איך למד מאז החצי הדומם ( ברובו ) לשתוק, להכיל, לסלוח, לחכות עד יעבור זעם – ולנצל כאחרון האזרחים למופת את הזכות הדמוקרטית האחרונה שנותרה לו – בחירה חשאית.

   כדי להיות מדוייקת, אני מדגישה שאינני בעד אף אחד מהמחנות הנ"ל, כי נמאס לי מהפילוג והפלגנות, נמאס לי שאנשים מתוכנו חוברים לשכנים או לאירופים מסויימים ( שבדיעבד הסתבר שמומנו ע"י בנו של קדאפי ) כדי 'לנצח' כביכול, חוברים לאנשים מניפולטיביים שלמדו להשתמש באוצר המושגים שלנו לעוות אותו, לזעוק ולצעוק אותו בראש חוצות והתמימים שבנו נתפסים ברשת, במלכודת, ובשם הומניזם מעוות אינם הומאניים לאחיהם כאן

   מפחיד אותי שמחנה אחד מפחיד אותנו במחנה אחר כשהוא אומר שהוא משתמש בהפחדות, שהוא בז לאינטליגנציה של הציבור כאן וחושב שאם ישפיל אותו עד דק כל'א הומאני, טיפש, בור חסר אינטליגנציה, ומטומטם, הוא יצליח להשתיקו ולהכניע את מחשבתו, שאם ינסה 'ההומאני' להשתמש במילים גבוהות כביכול, לא יצליח ה'ניאנדרטאלי' להתמודד עימו וינקוט באלימות פיזית, אז יאמר ההומאני – 'אמרתי לכם'.

   למזלנו הרב, גם מי שנחשבים ניאנדרטאלים הם אנשים חושבים, והם הומאניים, אבל הם חושבים במילים אחרות, הם ינצחו אולי בשש-בש ולא בשח מט, במשחק קלפים כלשהו אך לא בברידג' ואם המתנשאים המדברים בכוונה בשפה הזרה לאחרים, היו מנסים להתגבר על מכשול השפה לא היו צריכים 'הניאנדרתלים' כביכול, דוברי השפה האחרת לרדת למחתרת ו'להפתיע' ביום הבחירות.

   לטעמי, המצטטים את השפה הסמי-גבוהה הם מצטטים בלבד שלמדו והעתיקו משפט של מרצה או הוגה נחשב מבלי להבין את מהות הדברים או מבלי להביא בחשבון משתנים נוספים, הוציאו מהקונטקסט, או 'תפסו מילה' בלשון העם. העם שלנו שגדל על ברכי התנכ הספר המוסרי בעולם יודע מוסר מהו וההוגים הזרים רובם ככולם, מצטטים ממנו. יש שעדיין לא תפסו את עומק המימד הרוחני שבו.

   נכון, יש גם בינינו שניראים לנו כאילו נתקעו ב'עשה' בצורה העיוורת ללא הבנת הדברים לעומקם, אך עד שלא נדבר איתם לא נדע בדיוק באיזה שלב רוחני הם נמצאים, אם נסתפק רק בקנקן כי רק ככה הוא יתאים לתיאוריה שלנו, אם לא נבין שזה שאנו מתייחסים אליו כקנקן - יש בו רוח מחשבה דיעה ושפה ופה לומר אותם – לעולם לא יגושרו הפערים, לעולם נשאר שבטים מפולגים, לעולם יישאר בנו פתח לאויבינו להפריד ולמשול.

השוטר אזולאי : " כן אבל הם מבינים את זה בצורה אחרת "

4:3

נ"ב 1.

• שאלה : איך ראש הממשלה, בנימין נתניהו פיזר הממשלה, הוליך לבחירות בגלל חוסר משילות הצליח בכל מהלכיו

נ"ב 2

• מישהו זוכר שאובמה קיבל פרס נובל לשלום על תוכניותיו ? מישהו יודע מה היו התוכניות ? האם מישהו חושב שהוא עדיין צריך להחזיק בפרס ? היש אי שם מישהו בעל סבלנות של ברזל שמוכן להיות נוכח בסוף הסיפור ?

   

   אי שם,

מלב הר געש, צמח אי קטן,

התקררו הטרשים

באי המוקף מים סוערים

התישבו אנשים

שעוד רבות יסופר על אילו מכשולים

גברו בטרם היגיעו אליו בודדים,

חלושים אך חדורי ניצוץ חיים

   האי הוקם לתפארת יושביו,

איש ואיש היו קמים השכם לעמל כפיו

יחדים התאחדו לזוגות, זוגות הולידו ילדים, מנהיג קם לשכלל את בנייתם,

הוא השכיל להעצים,

להעשיר, להוריש,

שפע ותורה לילדים שגדלו על ברכיהם, שיבואו אחריהם.

שמח בחלקו הי כל איש.

   בשיבה טובה

הלך יום עצוב אחד

המנהיג הדגול לעולמו.

ימים רבים התאבלו על לכתו,

עד שראו כי ללא מנהיג

להמשיך לא ישכלו.

דנו, התלבטו, התווכחו,

ולא נמצא המחליף כמותו,

ביאושם כי רב חשבו כי יוכלו

להמשיך בחייהם כפי שצלחו

עד כה

   יום אחד קם אדם ואמר

'' לא ייתכן כדבר הזה,

אמנם חיינו מתנהלים,

אבל אם נצטרך להחלטות קשות,

אם נצטרך לגבור על הגלים,

אם יפלשו קנאים

לרכושנו נזדקק למנהיג

וטובה שעה אחת קודם,

   הן צריך להיערך "

רבים היו הוויכוחים,

מועמדים הוזכרו שמותיהם

אך לכל מועמד

נמצא איזה אדם

למצוא בו פגם

אחד נזכרו כי עשה............

שני שאמר ......

שלישי שרצה ..........

   ישבו לטכס עצה

דבר נפל בסופה.

על בחירות חשאיות הוחלט,

שאיש יציע מועמד כראות עינייו,

ייספרו הקולות,

המקבל את רובן יהיה המנהיג

לארבע השנים תמימות.

   ברוב זעום נבחר מנהיג

שלא היה מקובל על רובם,

המועמדים שליטים בעיני רוחם

לא יכלו לסבול את הצניחה במעמדם

לחשו שמועות מחדרי חדריו

הסיפורים עברו מפה לאוזן,

במפגשים חברתיים

ובכיכר.

   נאמני המועמדים שמאסו בעבודה,

בעיני רוחם, שהזו עצמם בתפקידם,

שיגרו שליחים

לתלות שלטים

בהם יסופרו מעלליהם

של הזוג המדובר

… לפי המסופר

 

   קבוצות נאספו סביב המודעות,

ליגלגו וצחקו למראות

רבים זעקו חמס, קיללו הדמויות

היו שהאשימו אותם בבטלה שגברה ,

אחרים בקוצר ידם

למצוא לעצמם מחסה ליום הקרה.

והמהומה רק הלכה וגברה,

   לפתע פרצה קריאה:

” ראו את תסרוקתה ...

צחק השני: “ ראו את שימלתה !

צעק שלישי: “ שימעו מה אמרה לפני שעה !

• : “ שמעתי ! כן !

  גם ראיתי בידה ...

  כוס יין חצי מלאה !

• : “ שמעתי מפוארת הייתה !

  המסיבה בביתה !

   ופתאום :  “ הס !

הושלכה דממה

" הניחו אישה ! " קרא

" הראיתם את דמותכם במראה ?

את עצמכם אתם דוברים

הביטו בהשתקפויותיכם

בחלונות הראווה !

לאספסוף נדמיתם

אוי לבושה "

   ובכה מרה

   כשראיתי ברשת, בפייסבוק למען האמת תמונה מייצגת של הסירטון הזה https://www.youtube.com/watch?v=qhbyRb8fu44 הבנתי במה מדובר. מהכותרות, וחסכתי מעצמי צפייה.

   התגובה הראשונה שלי, ביני לביני הייתה : 'מי שונא את מי יותר ? הקיצוניים משמאל את הימין או להיפך ? ' אפילו רשמתי את התגובה הזו, בצר לי, באתר החדשותי שפרסם אותה. לא יכולתי לשתוק, לא יכולתי לעבור על זה לסדר היום, אינני יכולה להתעלם מביטויי השנאה האלה שסופם מי ישורנו.

   ואני ממשיכה לתהות, ולהתייסר, ולשאול את עצמי מה גרם לביטויי השנאה, למה קיצונים מימין חושבים את הקיצונים משמאל לאויביהם ומשווים אותם לנאצים שפגעו גם באלה וגם באלה, ומדוע הקיצונים משמאל, אלה המחרימים, מוציאים את קיצפם על אחיהם כבנות היענה הטומנות ראשן בחול ולא מוכנים לראות את התמונה המלאה, שמים עצמם כהומניסטים, מקצינים את הימין במחוותיהם עוד יותר עד שחלילה הנבואה תגשים את עצמה והלהבות יגיעו לשמים.

   אני יודעת שאני לא לבד בתחושות האלה, אמש בקבוצה חובבים, חוג ספרות, מצאה המרצה את החבורה אוהבת הספרות, אנשים שהתכנסו באופן אקראי לגמרי, נפולי פנים, היא שאלה אותנו מה קרה? מה נמיכות הרוח הזו? נושא הבחירות עלה, פניה נפלו גם, ואז אמרה :”בואו נעזוב פוליטיקה, נמשיך בענייננו".

   הייאוש, תחושת המיאוס, הבושה, התחושה שאיש לא מייצג אותי ב'סואו קולד' דמוקרטיה שלנו, פגה אט אט כשפנינו לנושא לשמו התכנסנו.

   ואני שואלת, עד כמה תקצין מפלגה לפני בחירות, כדי להראות את פניו המוקצנות של האחר? עד כמה ידברו אלינו ב'שחור ולבן' וילבו קיצונים מכל צד?

   האין פלג באוכלוסיה שיכול להתהדר במעשיו ? רק באמצעות שלילת האחר תבוא ישועתו ?

   ומפלגה ששמה לדיגלה את העבודה והכלכלה השיוויונית, מדוע תגייס למסע הבחירות שלה צוות פירסומאים יקר להחריד ? מדוע לא תתרום הכספים האלה לנזקקים ? כספי מיסים יקרים מתמסמסים על תעמולות שנאה של הפרד ומשול, המציאות אפורה, רבת גוונים ההקצנה היא קריקטורה מעוותת רעה ולא חכמה של המציאות הזו

   כשאני שומעת אנשים משמיצים זה את זה אני אוטמת את אוזני, כשאני שומעת, רואה דברי מתפלגים מדברים סרה במתפלגיהם גם אז אני רוצה לאטום את אוזני, לעצום את עיני. אבל המציאות אינה מאפשרת כי אם אני רוצה לשמוע לפחות מהדורת חדשות אחת ביום, או לקרוא עיתון אחד ביום, אני נחשפת לכביסה המלוכלכת של המתחרה.

   הדברים תופסים את עיני במודעות ענק, באותיות ענק ואוחזים בתשומת ליבי עד שהוא מתחיל לפעם מיותרות ומעצבנות. זהו בזבוז של דופק חיי לריק.

   הוקצבו לי ע"י בורא עולם, או ע"י הגנים או וייס איך ווס, כך וכך פעימות לב והן מתבזבזות על הבלים. למה מנהל מסע בחירות חושב שהשמצת המתחרה תוכל להועיל לתדמיתו האישית – לעולם לא אבין. ל'מומחים לעניין' המשתמשים במושגים כמו 'קמפיין נגטיבי' צריך להיות ברור שמונחים זרים לא יתאימו למקומינו, הם שליליים – כשמם - ואפילו יזיקו.

   מילים יקרות מתבזבזות על השמצות שרק פתי יאמין להן, דוברות שׂרה, הן אומרות במה המתחרה יזיק לי, אבל אינן אומרות דברים לעניין שלשמו העמידו עצמם המשמיצים לדין הבוחר. הן לא מפרטות את האידיאולוגיה שלהם, גורמים לי לחשוב שאולי אין כזו, הן לא מתרכזות בכישורים שלהם - רזומה קורות חיים - בקיצור - א'ב' של מבחן התקבלות למישרה.

   יש המבטיחים הרים וגבעות, אבל אינם מבססים אותן בנתונים ועובדות, יש המדברים בסיסמאות, מזלזלים באינטליגנציה ו/או בנסיון העבר של הציבור. מרגיז. אחר כך ביום הבוחר יתפלאו ויאמרו - הופתענו מהתוצאות, לא חזינו לא ציפינו.

   הם עדיין משווקים את עצמם כמוצרי צריכה, הם עדיין מתבוססים בסיסמאות נדושות שאין מאחוריהן דבר פרט לאויר החם שהן מפזרות. נחמה פורתא היא שלפחות עידן ה'כוכבות' מאחורינו, זה היה פרק כל כך מבזה במסע הבחירות הנוכחי, כל כך מגוחך עד שהפך את הפוליטיקה בישראל לסאטירה של עצמה.

  ואני לא לבד בתחושות האלה אין שיחה שאינה נפתחת במילים 'אין בשביל מי להצביע'. עודף תכסיסנות, הצנחת מועמדים מטעם, עם צבע או בלעדיו עם מגדר / בלי מגדר – ציבור שרוצה לשנות לא 'קונה' את השטיקים, אינו מוצא מנהיג שיפתור את בעיות השעה, הדיור, האבטלה הקשה, לא מוצא מנהיג שפיו ליבו ומעשיו שווים.

   בעגימות הנפש הזו, החלטתי ביני לבין עצמי: "אבחר באיש שיוזיל את חשבון החשמל הנוראי שלי" אבל אז מצאתי שאיש ביטחון שאינו ה'כפ אוף טי' שלי הוצנח למפלגה.

   בצר לי אני פונה נואשות במודעה הבאה:

דרושה מפלגה

אזרחית קטנה מחפשת תנועה

שתוזיל משמעותית את מחירי

החשמל והמים

הפירות והירקות

 הלחם המלא

 הגבינות (רצוי גם את אלה המחליפות את גבינות הפרה

הדיור ומיסיו

הכישורים הדרושים :

הבנה + ניסיון בכלכלת המונים 

ניסיון והצלחות מוכרות בנושאים המצויינים לעיל

למפלגה צוות מיומן ואמין שמצויינות וידע בטחוניים יהיו בראש מעייניו

הגשת המועמדות עד לתאריך ה- 15.2.15 כולל.

* ! חשוב !  *

נא להימנע מפניות אישיות, כמו כן מתבקשים המועמדים לא להעמיס פתקים על תיבת הדואר שלי ולבזבז כספים יקרים על קמפיינים ושלטי חוצות.

כל הערוצים שידרו אמש במשך שעות תמונות מה'פלאס דה רפיבליק' ו-'ז'סווי שארלי'

הקהילה היהודית נושאת שלטים בצעדת המיליון בפריז   צילום: רויטרס 

היו סקירות ופרשנויות, ביניהם נראו האומרים ''נשתה את דמם'... 'הרחובות שלהם יתמלאו בדם...'

לא יכולתי לשאת יותר את המועקה, עברתי לערוצים הצרפתיים.

כשהחלו הצילומים מתוך בית הכנסת, וכשכבר היה ברור שלא יהיו נאומים, שבעתי מהם ומשלל הכובעים שציינו את משתתפי התפילה כל אחד לפי דתו. ראיתי כיפות בכל הצבעים, גם סגולה ראיתי אפילו כיפה אדומה אחת.

לדעתי היה שם פיספוס. אמנם הניחו לנאומים - כי די למילים שלא יוכלו להכיל - אבל אם הייתה התפילה מנוצלת לפרשנות רקע תוך כדי, היה העולם נחשף ליהדות לצניעותה ולעומקה.

עברתי ל Arte ראיתי שעומדים לשדר שם את הקונצרט הכי אהוב עלי לכינור. תוך כדי האזנה התחיל ליבי להתרחב, עיני הוצפו סוף סוף בדמעות שהמילים והתמונות עצרו ואצרו בו את הכאב וההלם זה ארבעה ימים, הדמעות זלגו גם על עיר האורות, על אלה שלימדו את העולם איך לאהוב, שידעו לחבק כל מהגר ועל מה שהשיבו להם במקום תודה.

Sergey Khachatryan plays Bruch violin concerto - YouTube

www.youtube.com/watch?v=V4iAJknu0Ok

29 ביוני 2014 - הועלה על-ידי Astgh Aslibekyan

Sergey Khachatryan plays Bruch violin concerto n° 1 in G minor, op.26 with Orchestre de Paris ...