B.logi

היום ראיתי אותה מאוששת, תוך כדי נימנום היא אמרה : אני בניתי את באר שבע"

"ואחרי עוד נים היא אמרה : "מה ? אני בת מאה? "

למה את אומרת את זה אמא ? "

" כי אני מרגישה כמו תפוח רקוב "

וכולם מסביב נהנו מההברקות שלה

והיא אכלה, ונראתה 20 שנים פחות מ - 94 שנותיה,

ואמרו לי שפעמיים בשבוע זה די לבקרה עכשיו ונפרדתי ממנה ומהחברה בסיעודית, ומהמטפלים המדהימים כולי תקוה

ובחמש אחרי צהרים

הודיעו לי כי נפטרה בשנתה, בזמן כניסת השבת

ויותר לא אשמע עכשיו את ההברקות והמכתמים שלה ביידיש

ואין יותר מי שיספר על בוליחוב אנשיה ורחובותיה כפי שנחקקו בזכרונה

                                                                                                                  http://www.iba.org.il/ibadoc/Teuda.aspx?entity=607419&type=1&topic=167

חֲזֹר,

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בּוֹהֶקֶת שִׁבְעָתַיִם

נפרדתי ממנה.

בְּאַמְתַּחְתִי אֲרוּזות תִּקְווֹת שֶׁהַחֲלָפָתִי עימה

בזרזיפי הַבֹּקֶר שֶׁהִשְׁאַרְתִּי לָהּ

שֶׁיַּשְׁמרו על פָּנֶיהָ סמוקות וּמְחַיְּכוֹת

כְּאִלּוּ נֶעֶצְרָה שקיעתה

לִפְחֹת

עַד לְבִקּוּר הַבָּא...

כְּבָר מִתְגַּעְגַּעַת...

   הלילה התעוררתי לצליל נהמה מתמשך בוקע מהשמים. הקול שנשמע היה מונוטוני. בערפילי העירות תהיתי לעצמי - לא הבנתי איך זה שמטוס טס זמן רב אך רק צליל אחד,

רק תו עמום אחד נשמע,

והצליל איננו מתרחק,

ואחר אינו קרב במקומו.

   כשהצלחתי סוף סוף לפקוח את עיני ראיתי שורת הבזקים רציפה ובלתי נגמרת. הבנתי שאלה הרעמים שטסים להם בשמים כאילו השתחררו פרא מכילאם,

כאילו יצאו סוף סוף לחופשי

והם רצים דוהרים אנה ואנה,

לא מבחינים בין ימינפ לשמאלם

   לא ידעתי איך לדייק בחוויה, עד שמצאתי בפייסבוק את הוידיאו הבא של אלישע וידל

 

https://www.facebook.com/video.php?v=10152853055272162

Elihay Vidal uploaded a new video.

מטורף מה שקורה בחוץ עכשיו!!

   אני שומעת את ההכפשות ההקלטות ובא לי לבכות, פעם היה ראש ממשלה שעשה דבר או שניים, ועוד ראש ממשלה שהיה שר בטחון מעולה והייתי בוחרת בו שוב, ובאה אישה עם הקלטות ומשמיעה אותן לציבור ויש לי תחושה שזהו, אין הנהגה ראויה, אין תחליפים לעתיד, ואם ההכפשה מגיעה עד לראשי המוסד, אין ביטחוניסט ראוי להוליך ולשמור על המדינה הזו,

   ובחור ערבי צדיק וצח כשלג שלא תקף שוטרים עם סכין מאכלת וכל הערבים מתקוממים על מותו.

   והדברים לא מתבררים כראוי, מטיחים בנו את חצאי הדברים, חצאי ההקלטות, חצאי האמיתות כאילו אין כאן עם היושב בציון, עם שכולו גאווה, שכולו תקווה שרוצה לחיות בכבוד.

   ויש המספרים לנו את הסיפורים, כמה מהם לא יכולים לכבוש את הנאתם מהסנסציות כביכול, כי סנסנציות הן שלפי תפיסתם העקומה בונות אותם ואת הקריירה שלהם.

   ואני שואלת האין להם ילדים, הורים שמחפשים מעט כבוד עצמי, מעט גאווה לאומית? מה הם אומרים על השמחת עניים הזו שלא במקומה?

שהרי מדינה היא חלק מזהותנו, כמו המשפחה, הבית החברים - כך המדינה, חלק מאיתנו היא, חלק מעצמנו ומהווייתנו

פייסבוק - https://www.facebook.com/eugenia.blogilogi

   מישהו תפס בחוטים מלמעלה

ואני יכול לכל,

לעוף, לגלוש, לצלול

   מישהו אחז בחוטים מלמעלה

עכשיו אפשר לטעות,

לשחרר, לסמוך,

לעצום עיניים, לקוות

   ללעוג בקול לסכנה

נוד לכאן, נוד לשם,

לצחוק, להתריס

שלי העולם

 צלם: Ori Lavee