קיבלתי מקורדליה את ה'שרביט' עם המשימה החביבה לומר על עצמי 10 דברים שאינכםיודעים עלי.
אני לא רואה איזה ניסים ו\או פלאי פלאות שיתחרו באלה של רותי קוטלר וקורדליה
אוכל לספר על עצמי. אבל אנסה:
א' - אתם יודעים איך אני נראית?
נכון שלא?
פעם הייתי ג'ינג'ית היום בלונדית. תנחשו למה?
ב' - את גובהי אתם יודעים? נכון שלא? נכון שזה כבר לא חשוב? אבל מה שבטוח שנמכתי בחצי סמ'.
תנחשו למה.
ג' - גם את משקל גופי אינכם יודעים. בשנות ה 20-30 שלי שקלתי 50 קג \ 167.5 סמ' היום קצת
יותר, וכאמור על חצי סמ' פחות, כבר גיליתם את הסיבה?
ד' - ט' אין, כי אני חשה שאתם יודעים עלי הכל (זאת אם אני יוצאת מנקודת הנחה שעקבתם אחרי
הפוסטים שלי).
- אתם יודעים כמה ילדים יש לי ובני כמה הם,
- אתם יודעים מה מרגיז אותי ומי
- אתם יודעים מה מעניין אותי
- אתם יודעים את דעתי על דברים
- שיש לי שמחת חיים No metter what ושחוץ משני דברים אני יכולה לראות בכל דבר את הצד
הקומי סוריאליסטי בכל דבר.
ו - שאכפת לי מכם
ומה עם י' אתם שואלים?
- אינכם יודעים את שמי הרשמי ( כאילו שזה חשוב, הרי נולדתי אוגניה ), אבל אם הייתם בלשים
טובים הייתם עוקבים אחרי הרמזים ומגלים אותו מזמן.
אז לסיכום
כמו שהבנתם, מה שאינכם יודעים עלי - הוא בעצם... הנה משו משו שלא ידעתם עלי - איננו חשוב בעיני.
נ"ב, יש משהו בכ"ז נחמד, מי שמכיר אותי מכיר את הצחוק המתגלגל שלי, יש כאלה שאפילו מודים בכך
ומזכירים לי כמה הם אוהבים אותו :
ציון התימני מתקשר לאשתו ואומר לה שושנה אני עוד עשרים דקות מצפצף לך ותרדי
למטה..שואלת אותו אשתו ציון קנית רכב?? עונה לה: לא. קניתי צפצפה
שאל אותי חבר וקולגה איש חילוני תל אביבי
תגיד מוטי מה סוד ההצלחה של חיי הנישואים במגזר החרדי...?
השבתי לו, "אנחנו ישנים במיטות נפרדות, נוסעים באוטובוסים נפרדים, אוכלים
בנפרד, יוצאים לחופש בנפרד… בקיצור, אנחנו עושים הכל כדי להישאר ביחד
כשמירי חזרה הביתה מהעבודה, היא מצאה את הבית מסודר, את הבגדים שהיו על החבל מקופלים ואת
הילדים מקולחים ונקיים. ארוחת הערב הייתה בתנור והשולחן היה ערוך לכבודה. היא נדהמה.
מסתבר שדני, בעלה, קרא מאמר על 'נשים שעובדות במשרה מלאה ונאלצות לאחר מכן לעשות את עבודות
הבית, עייפות מדי מכדי לקיים יחסי מין'.
הלילה עבר היטב. למחרת, סיפרה מירי לחב רותי ה על הערב הנהדר: "זה היה נפלא ממש! דני אפילו ניקה
את המטבח, שטף את הכלים, עזר לילדים להכין את שיעורי הבית והכניס בגדים למכונת הכביסה..."
"ומה אחר כך?" התעניינו החברות.
"אה, זה..." מלמלה: "אני נורא רציתי, אבל דני היה עייף מדי".
שני עורכי-דין התיישבו במסעדה, הוציאו (כל אחד מתיקו) כריך והחלו לאכול.
ניגשה אליהם המלצרית והודיעה להם נחרצות
"רבותי, כאן זו מסעדה! אסור לכם לאכול כאן אוכל שהבאתם מהבית!"
שני עורכי הדין הביטו האחד במשנהו, משכו בכתפיהם ומבלי לומר מילה נוספת החליפו ביניהם את הכריכים....
את הבדיחות קיבלתי משלי ב.
ועוד אחת קטנה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
מכתב ההתפתרות מהממשלה
