בהמשך לפוסט הקודם שלי, יש עוד איזה עניין שרציתי לדון בו בבלוגיה. אתחיל בזה שאומר מהי הבלוגיה בשבילי. עבורי הבלוגיה היא מקום להחלפת דיעות והזדמנות לבטא את דעתך, לשאול שאלות ולנסות להבין דברים. הבלוג שלי בעיני הוא מעין טור בעיתון 'דעות' של טור אחד, ומקום לספר סיפור ולהחליף חוויות ורעיונות.
ווכבעלי הטורים, מספרי הסיפורים, שואלי השאלות, המוחים, מביעי הדיעות, כמחפשי ה'לוגי' בבלוגי, אינני בוחלת בקוראים על כל רקע שהוא, לא על רקע מיני, יענו ג'נדרי, לא על רקע דעתני, צבע עורי או גילי. אינני מתכוונת לבדוק בן כמה קורא, או קוראת, אני מעוניינת רק בדברי טעם ולפי כך מסתבר שגם לקרוא דברי טעם אני אוהבת. הם צריכים להיאמר בצורה שמכבדת את הכותב, את הקורא, ואת הנושא הנדון. הם גם יכולים להיות הומוריסטיים, כי גם לצחוק אני אוהבת, ויכולים להיות אמנותיים ומוסיקליים ( Balloon ) , כי גם מוסיקה ואמנות אני אוהבת.
זה זמן רב שאני רוצה לכתוב את הדברים, אבל האינטנסיביות של החיים כאן מדליקה כל פיוז ואי אפשר לשתוק, ו'הידים מלאות' בנושאים שרוצים לדסקס ולפרוק.
ועכשיו, אני מנצלת קצת את ההפוגה, כשרק ארדואן עושה לנו חדשות יומיות, ואני כבר בנושאי בלוגיה, אז מצאתי לי פירצה לומר את הדברים.
אני מכבדת דעתו של אדם באשר היא, כל עוד אותו אדם יכבד את דעתי ואם אמצא קורא צעיר או קוראת צעירה שמגיבים בכבוד ולעניין אשמח כמו לכל קורא גם אם הוא מבוגר ממני בשנים רבות. שכן זו אני - דעתם של אנשים פשוט מעניינת אותי. עבורי גם עולל המתחיל לומר את מילותיו הראשונות הוא אדם בר דעת ואעשה הכל לשמוע ולהבין מה יש לו לומר לאנושות ולעולם. אפילו בעלי חיים אני רוצה להבין, רק חבל שאינני מבינה את שפתם...
אי לכך ולאור האמור לעיל אני מכריזה בזאת שמכיוון שילדי הם בין הגילאים 33 ועד 27, תוכלו לנחש מה שכבת הגיל שלי, ואתם מוזמנים לקרוא ולהגיב בהמוניכם.
אני גם מנויה אצל צעירים כמו אצל בוגרים, עבורי הגיל לצורך העניין איננו האישיו. וצעיר\ה שאיננו\ה מעוניינת בנוסח ה'מנשר' שלי מוזמן לידע אותי שאמנע מלהגיב אצלה\ו.
הדברים נאמרו אמנם באיחור, אבל כתשובה לאיזו דרישה של ישראבלוג איפשהו שראיתי באחד החודשים האחרונים, שמבקשת מהבלוגרים להזדהות בגילם. ולדעתי, כפי שהבנתם - זה מיותר.
בואכם לשלום וימתקו דבריכם
אוגניה

והפטריות של טל עוז , למה הן מצטופפות ככה? על מה הן מדברות מתחת לכובעים?