הבוקר קיבלתי את הדברים הבאים כמצגת 

אהבתי אותם מאד,

בחרתי צילומים לטעמי, ערכתי מעט

הנה הם :

אם אתה יודע ליהנות מהיופי שבך

גם אם אינך מושלם

אם יש רגעים בהם אתה חש מבריק, מיוחד,

כאבן יקרה

אם אתה נהנה מחיבוק חברי

אך יודע גם ליהנות מהלבד

אם אתה יודע לצחוק ואפילו מעצמך

אם אתה יודע שאתה יחיד ומיוחד ובכל זאת חלק מקבוצה

 אם התברכת בזוגיות 

זוכר להיות רומנטי

אם בתוך הקן המשפחתי

אתם זוכרים לתת תמיכה זה לזה

אם אתה זוכר לטפל בעצמך ולא רק באחרים

 אם אתה זוכר את שורשיך 

ולאן אתה משתייך magendavidalbum

אם כשאתה נפצע

אתה חובש את פצעיך וממשיך

ואם ביום אפור אינך מאבד מצבעיך

זכור

אתה יצירת אמנות

כשהייתי קטנה סבא נהג להגיע מוקדם בבוקר יום כיפור לבית שלנו..היה מגיע למיטות עם תרנגולת מקרקרת לכל ילד, מניף אותה מעל ראשינו ואומר: זו כפרתכם, זו חליפתכם וכו..

אחר כך היה הולך לחצר ושוחט את התרנגולות.

כילדה מאוד פחדתי מהטקס הזה הייתי במתח רב לקראתו..

הכרתי את התרנגולות שגדלו בחצר ונקשרתי אליהן והמחשבה שהולכים לרצוח את אותה תרנגולת שמרחפת מעל ראשי זעזעה

אותי.

באחת הפעמים החלטתי להבריז, כאשר שמעתי את צעדיו של סבא וקרקורי התרנגולות את נכנסתי מהר למקלחת והסתתרתי.

סבתא ידעה שאם סבא לא ימצא אותי במיטה הוא יכעס עליי מאוד ולא יוותר על הכפרות..

מה עשתה?

נכנסה למיטה שלי התכסתה כולה בשמיכה.

סבא היה בטוח שאני היא זו מתחת לשמיכה וקיים את טקס הכפרות על ראשה של סבתא

 אסתר ("אהבה זה כל הסיפור" \ "על עיישה, על מאשה, ועל מה שהיה שם ")

בפסטיבל מספרי הסיפורים הבא עלינו לטובה יוצאת אסתר בתוכניתה חדשה

                  30/8/12 - נכון לרגע זה יש בקופה בקסטל עוד 13 כרטיסים

                                    לידיעתכם ברחבת התיאטרון בגבעתיים יש במה פתוחה ומספרים שמתחלפים כך שניתן להקדים ולהתבשם מן האווירה

                                    אסתר

לפרטים נוספים 0524545244

אם

פגעתי

רהבתי

הטפתי

זלזלתי

לעגתי

הטלתי דופי

הרגזתי

הרכלתי

הכלמתי

ישבתי במושב ליצים

העצבתי

לא הבנתי

לא הגבתי

Poblem?(האתר שלי) , התארחה אצלי והזכירה לי את שבת שובה שחלה מחר:

הושע פרק יד

 ב שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי כָשַׁלְתָּ, בַּעֲו‍ֹנֶךָ.  ג קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָו‍ֹן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ.  ד אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ, עַל-סוּס לֹא נִרְכָּב, וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ, לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר-בְּךָ, יְרֻחַם יָתוֹם.  ה אֶרְפָּא, מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם, נְדָבָה:  כִּי שָׁב אַפִּי, מִמֶּנּוּ.  ו אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו, כַּלְּבָנוֹן.  ז יֵלְכוּ, יֹנְקוֹתָיו, וִיהִי כַזַּיִת, הוֹדוֹ; וְרֵיחַ לוֹ, כַּלְּבָנוֹן.  ח יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן; זִכְרוֹ, כְּיֵין לְבָנוֹן.  ט אֶפְרַיִם, מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים; אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי, פֶּרְיְךָ נִמְצָא.  י מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם:  כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים, יִכָּשְׁלוּ בָם.

מתוך ההפטרה מרשים אותי במיוחד הפסוק וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ שנכתב כנראה אחרי חורבן הבית כאשר לא היה יותר מזבח, מקום להעלות בו קורבנות.

כמה הומניות משתמעת מהפסוק הזה: שאפשר להתפלל לא רק בבית מקדש אחד ויחיד, שהתפילה מחליפה בו את הקרבן. שלמילה יש כוח, לטוב וגם לרע. שאפשר לנסות לפתור הכל – בדיאלוג, ביני לאלוהי, ביני לבינך. שאין צורך לשפוך דם.

פסוקים רבים גורמים לי להעריץ את היהדות, וזהלטעמי הוא אחד הגדולים שבם, כי משתמע ממנו גם שיוויון ללא הבדל בין אדם לאדם. כל אחד יכול, כל איש ואישה בכל מעמד יכול להתפלל בכל מקום.

איזו קידמה תרבותית משתמעת מהפסוקים העתיקים האלה לעומת תרבויות של של דתות שעדיין כבולות וכנועות לגשמיות של כבוד, לסיפוק המיידי שלו, הם עדיין מקדשים את הקרבנות של ההתקרבנות של עצמם עד שטרם גילו צלם אנוש וכבוד לאדם נברא מהו.

גם ב 'פָרִים' עסקנו - אצל אני לא הייתי מעז ואצל אבו אלמוג וה'טוקבקיסטים' שלהם התחולל דיון וויכוח על פרות קדושות. להם - ברוח 'שְׂפָתֵינוּ' - אני מאחלת: שלום בין מגיב למגיבו

"מה איתי?" שאלה התרנגולת, "סחרחורת?: