הגיע הזמן לעשות משהו באמת מיוחד,שלא יוצא לי הרבה לעשות אותו...
להירגע
אז החיים האמיתיים התחילו, ההיי הגדול של האזרחות מרגיש שאוזל לגמרי
ולאט לאט מבינים זאת המציאות,החיים האמיתיים.
אז מה עושים עכשיו?
אז עבודה,מצאתי. וטוב לי ממש,באמת שכיף לי ,לעשות משהו שהוא חדש לי.
אז מוזיקה? חזרתי לעשות,לאט לאט בצעדים קטנים.
כיף? משתדל להנות מכל יום כמה שאפשר.
כושר? התחלתי לעשות ואפילו קצת להתמכר,יום אחד שלא עשיתי כמה שכיבות שמיכה
פתאום אני מרגיש מבואס על עצמי.
אהבה? נגיד שיש, בכל זאת עוד מעט אנחנו שנתיים ביחד.אבל זה מרגיש תלוי באוויר כזה.
מרגיש שמשהו פתאום נכבה לי. אוכל תסביך מזה שכל פעם שאני רואה אותה,אני שוב נשבה בקסם.
איך שהיא מתרחקת ,אני מרגיש שלא משנה לי כלום והיא לא בראש כבר.
בא לי להרגיש נאהב. זה חסר האמת.
לפעמים אני חושב,אם רק היה לי קצת יותר זמן.
היתי עושה יותר דברים. מה לעשות, 24 שעות לא מספיק לי.
בוקר עבודה, בערב ישיבה עם חברים, נרגילה. כל יום. כןכן לא בריא וכל זה,
לחיות כבר לא בריא פה.
מזל שיש את החברים שתמיד שם.שיודעים איך אתה ומה אתה ומכירים אותך הכי שיש.
אתה יודע שהם ישארו שם לנצח. כתף תומכת.
כיף לי לפרוק ולזיין תשכל. אח כמה התגעגעתי לזה.
אופטימי אני ממשיך להיות. אני מאמין שיהיה טוב. ולמרות שבתקופה שקיימת עכשיו
מעט מעורפל וקצת רע, אני רואה את הקשת שמסתתרת מאחורי הענן.
היא נותנת לי תקווה כל יום מחדש.
והחיוך? תמיד יהיה.
לילה טוב,סופש מעולה.
אוהב אותכם.
simba
בבלוג זה
בכל הבלוגים
