והגענו לאחרון ברשימת החגים שלנו.. סוכות.
האמת שחוץ מארוחה חביבה בערב כל המשפחה ,לא יצא לי לחגוג באמת ולהיות בסוכה.
אולי בצבא,בבסיס...
אושפיזין אפילו לא היתי אף פעם.
זה רק מזכיר לי שיש לי עוד דברים לסמן עליהם וי בחיים.
דברים שעוד לא עשיתי.
כמו לרכב על אופניים,כמו ללמוד לשחות
להתגבר עוד קצת על הפחד גבהים ולעשות צניחה חופשית
להתפרע עם הדימיון שלי מעבר לגבולות ההיגיון.
אני מת על הרגעים האלה שכבר אמצע הלילה. ואתה רק חוזר הביתה.
פתאום מלא דברים עולים לך . מחשבות. זכרונות. דאגות.
דברים שקורים רק בלילות.
בבוקר אתה עושה לעצמך טובה שאתה קם, בצהריים לפעמים אתה מרגיש קצת חצוף
אז אתה עושה שנ"צ ,ערב מתפרק עם החברים. ולילה? או חולם או לא נרדם מהמחשבות.
כל כך הרבה לרצות,כל כך הרבה במקביל לעשות.
המרחק לקו הסיום לא נראה באופק אבל הזמן מתקצר לו
עוד 3 חודשיים אני אגדל לי בשנה, 22 דופק לו בדלת...
מלחיץ מתקרבים קצת אפילו בטיפה לאמצע גיל ה20.
שאתה מכיר את הסביבה הפועלת שזה גיל שבו כולם מתחתנים
נמצאים כבר אחרי הרבה חוויות לא קטנות לימודים ועבודה בעיקר.
רכישת מיומניות נוספות. אחרי שהאופי כבר התעצב לגמרי.
אבל מה אני לחוץ בכלל. ניקח את זה באיזי :)
קצת לחייך והמצב משתפר...
אוהב אותכם,חג שמח
סימבה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
