Oh yes, the past can hurt. But you can either run from it, or learn from it."

שוב זה קורה,התקף.

התקף מרמור הגיע לבקר,

שוב אני מרגיש כמה אני תקוע כמה אני נשחק מהשגרה הארורה הזאת

אני מרגיש שלא משנה מה אני מנסה לעשות בשביל להתקדם או לצאת מזה

אני נשאב חזרה. חוזר אחורה או מרגיש שאני הולך במקום.

אם זה העבודה,הכושר,היציאות,האלכוהול,העישון,הניסיון להכיר אנשים חדשים,

כלום לא עוזר לי לצאת מהתחושה שאני מרגיש.

אני אוהב את החברים שלי,את המשפחה שלי,את האנשים בעבודה גם,

אבל אני לא מצליח להגיע למצב שמישהו באמת מצליח להוציא אותי מהתחושה הזאת.

אני מרגיש מוקף באנשים אבל בעצם לבד לגמרי.

ולא משנה כמה אני אופטימי ומנסה לחייך,

התחושה הזאת חוזרת,ומציפה את כל מה שאני מנסה להטביע.

לפחות נשארה לי עוד אמונה שהכל עוד יכול להשתנות.

כולי תקווה. רק שזה יקרה כבר.

אמן שיהיה לנו שבוע טוב יותר מקודמו,

ממורמר אך אוהב,

סימבה.