Oh yes, the past can hurt. But you can either run from it, or learn from it."

היום דווקא החלטתי שבא לי לשתף אותכם בשיר חדש שכתבתי,

מה רע? פחות לדבר על האופטימיות שלי. אלא יותר לפנות לצד היצירתי של כתיבת השירים שלי.

התהיות שעולות לי בראש מידי פעם. הפעם לא בפוסט,אלא בשיר.

צעד קדימה שניים אחורה

מרגיש שהכל מתקתק פתאום תחושה של מתפרק.

אומר לעצמי במועט להסתפק,אבל אני לא מתאפק.

אני רוצה יותר.

במרוץ נגד המחוגים שבשעון.

העיקר לא להגיע אחרון.

להספיק להגיע כמה שיותר רחוק.

לחפור כמה שיותר עמוק.

חלומות זה יותר מנחמד.

לאט לאט מתרגל לעובדה

שאני מתחיל להיות לבד.

לחשוב יותר על עצמי.

אין יותר תירוצים,צריך להיות אחראי.

צעד קדימה שניים אחורה

לא מבחין כבר בין ימינה לשמאלה.

כשאתה לא דואג,זה הזמן האמיתי לדאוג,

זה הזמן להיות אריה,קצת לשאוג.

טוב...

לא יודע אם זה הכאפה שלאט לאט מהדהדת.

או שזה השגרה שמתחילה לשחוק. עבודה-יציאה-שינה-עבודה.

מרגיש שאני קורס.צריך לשים גבולות.

לפחות אני משתדל להישאר עם חיוך תמיד.

זה הדבר הקטן שעושה את ההבדל בימים האחרונים.

שיהיה לנו ערב טוב

אוהב אותכם,

סימבה.