Oh yes, the past can hurt. But you can either run from it, or learn from it."

מה אני יכול להגיד?

יום למעלה יום למטה.

מצב רוח שעולה ויורד,פשוט מפחד.

מפחד משחיקה,מתרגש מכל חוויה,

רוצה יותר מידי ולא מצליח להסתפק במעט

מוקף באנשים ומרגיש לבד,

בבועה משלי אך מנסה לשדר חיובי

רק לפעמים גם החיוך הוא אמיתי

אבל לרוב המצב הוא

 Same shit different day

אבל חשוב לחשוב תמיד כי מה שלא יהיה,יהיה טוב

אביב בפתח תקופה חדשה אולי בפתח,

מחייך לאופק,מאמין שנמצא בו טוב

מחר בחירות והאמת? אני לא מתנצל על הבחירה שלי.

למרות התחושה שמחר בבחירה של הפתקים אני אולי אעשה

אין דן דינו..

אני שוב אציין פה אני מאוד ימיני בדעותיי,

אבל כן יש יש הרבה דברים שאני לא מסכים עם המצע של המפלגה

בה אני הולך לבחור,אם זה ביחס לקהילה הגאה ואם זה ביחס לדת

או לדברים נוספים, אבל אני לא הולך מוכן לראות את ביבי יושב על הכיסא 

עוד 4 שנים. מספיק ודי. למרות שהבחירה שלי עלולה להוביל לישיבה נוספת שלו

על הכיסא. כן, אני בוחר בבית היהודי. ולא אני לא מתנצל.

אולי אנשים שקוראים פה יאהבו אותי או יעריכו אותי פחות,אבל זו היא בחירתי,

מדינה דמוקרטית לא?

הכי חשוב? לצאת ולהצביע,לא לשבת בחיבוק ידיים!

ונעזוב לרגע את הפוליטיקה.

נעבוד לעבודה ולא הכוונה שלי לא למפלגה (;

מרגיש שאני נשחק בעבודה ולא נהנה בה, סימן שזו עבודה טובה סה"כ

עבודה לא אמורים להנות ממנה, היא מכניסה בתכלס כסף שאיתו אני צריך

לשרוד ולחיות. אבל אני מרגיש שנמאס לי, אבל אין מה לעשות, אין עבודה? אין כסף

אין כסף? אין רכוש אין רכוש? אין זוגיות אין זוגיות? אין אהבה, אין ילדים.

אבל אותו דבר במקרה ההפוך, יש עבודה-יש כסף-יש רכוש-יש זוגיות-יש אהבה-יש ילדים?

אין כסף ... קשה... קשה.. במדינת היהודים.

היום קרה לי דבר נורא שיכול לקרות לגבר, קפץ לי המספר במכונה ואני ? נותרתי ללא זקן

נראה כמו ילד בן 3,אבל לא נורא,יומיים שלושה והכל חוזר

אני משתדל כן לטפח את האופטימיות שלי

כן לחייך שקשה, אפילו לעודד את הסובבים אותי

שחשוב לחייך למרות הכל.

שמח שחזרתי לכתוב שוב יותר,

זה משחרר אותי מכל היום,

אולי זה התחלה של תקופה חדשה

שאולי אני גם אחזור לנגן ולכתוב שירים

אחרי תקופה יבשה יחסית.

מי יידע? ימים יגידו...

לילה טוב,

אוהב סימבה

הלוואי והכל היה יכול להיות קצת אחרת.

האמת שלאחרונה אני מרגיש קצת תקוע בשגרה שלי,

שום דבר לא מתקדם,הכל רגיל מידי.

יציאות,חברים,כושר,עבודה. בלופ מתמשך.

ואין יותר מידי למה לגוון,כי ברגע שאתה נכנע,אתה עבד של השגרה.

אתה במירוץ להספיק כמה שאפשר.

לפעמים שיש לי רגעים לשבת ולנשום קצת.

אני פתאום מקבל תכאפה הזאת,שזה בסדר המצב שאני נמצא בו

כי מי ידאג לי אם לא אני? נכון יש משפחה. אבל אני כבר לא ילד,

צריך להפסיק להיות תלוי באנשים.

אז מה כן חדש?

בקיץ אני טס לטומורולנד!

השגתי כרטיסים עם חברים שלי.

מגשים חלום שכל כך רציתי.

הרכב שלי הגיע,יונדאי i10 חדשה,נשאר

רק לקחת אותו מהסוכנות :)

עוד חלום מתגשם.

אין ספק ש2015 היא שנה של הרבה שינויים בחיי

ובכל זאת אני מרגיש שאני נשאב לשגרה נוראית.

בא לי לשנות לפעמים את השם ולברוח מפה

לאיזה חור על הגלובוס. קצת שקט מכל מה שקורה במדינה שלנו.

אבל כמובן בסוף לחזור.. 

"הייתי בפריס וגם ברומא 
ראיתי את שבעת פלאי תבל, 
בקוטב הצפוני וגם דרומה, 
אך אין מקום כמו ארץ ישראל."

שיהיה לנו המשך שבוע טוב,תחייכו,

זה תרופה קצת נגד השגרה :)

אוהב אותכם,התגעגעתי.

סימבה