Oh yes, the past can hurt. But you can either run from it, or learn from it."

שוב זה קורה,התקף.

התקף מרמור הגיע לבקר,

שוב אני מרגיש כמה אני תקוע כמה אני נשחק מהשגרה הארורה הזאת

אני מרגיש שלא משנה מה אני מנסה לעשות בשביל להתקדם או לצאת מזה

אני נשאב חזרה. חוזר אחורה או מרגיש שאני הולך במקום.

אם זה העבודה,הכושר,היציאות,האלכוהול,העישון,הניסיון להכיר אנשים חדשים,

כלום לא עוזר לי לצאת מהתחושה שאני מרגיש.

אני אוהב את החברים שלי,את המשפחה שלי,את האנשים בעבודה גם,

אבל אני לא מצליח להגיע למצב שמישהו באמת מצליח להוציא אותי מהתחושה הזאת.

אני מרגיש מוקף באנשים אבל בעצם לבד לגמרי.

ולא משנה כמה אני אופטימי ומנסה לחייך,

התחושה הזאת חוזרת,ומציפה את כל מה שאני מנסה להטביע.

לפחות נשארה לי עוד אמונה שהכל עוד יכול להשתנות.

כולי תקווה. רק שזה יקרה כבר.

אמן שיהיה לנו שבוע טוב יותר מקודמו,

ממורמר אך אוהב,

סימבה.

מחר בחירות והאמת? אני לא מתנצל על הבחירה שלי.

למרות התחושה שמחר בבחירה של הפתקים אני אולי אעשה

אין דן דינו..

אני שוב אציין פה אני מאוד ימיני בדעותיי,

אבל כן יש יש הרבה דברים שאני לא מסכים עם המצע של המפלגה

בה אני הולך לבחור,אם זה ביחס לקהילה הגאה ואם זה ביחס לדת

או לדברים נוספים, אבל אני לא הולך מוכן לראות את ביבי יושב על הכיסא 

עוד 4 שנים. מספיק ודי. למרות שהבחירה שלי עלולה להוביל לישיבה נוספת שלו

על הכיסא. כן, אני בוחר בבית היהודי. ולא אני לא מתנצל.

אולי אנשים שקוראים פה יאהבו אותי או יעריכו אותי פחות,אבל זו היא בחירתי,

מדינה דמוקרטית לא?

הכי חשוב? לצאת ולהצביע,לא לשבת בחיבוק ידיים!

ונעזוב לרגע את הפוליטיקה.

נעבוד לעבודה ולא הכוונה שלי לא למפלגה (;

מרגיש שאני נשחק בעבודה ולא נהנה בה, סימן שזו עבודה טובה סה"כ

עבודה לא אמורים להנות ממנה, היא מכניסה בתכלס כסף שאיתו אני צריך

לשרוד ולחיות. אבל אני מרגיש שנמאס לי, אבל אין מה לעשות, אין עבודה? אין כסף

אין כסף? אין רכוש אין רכוש? אין זוגיות אין זוגיות? אין אהבה, אין ילדים.

אבל אותו דבר במקרה ההפוך, יש עבודה-יש כסף-יש רכוש-יש זוגיות-יש אהבה-יש ילדים?

אין כסף ... קשה... קשה.. במדינת היהודים.

היום קרה לי דבר נורא שיכול לקרות לגבר, קפץ לי המספר במכונה ואני ? נותרתי ללא זקן

נראה כמו ילד בן 3,אבל לא נורא,יומיים שלושה והכל חוזר

אני משתדל כן לטפח את האופטימיות שלי

כן לחייך שקשה, אפילו לעודד את הסובבים אותי

שחשוב לחייך למרות הכל.

שמח שחזרתי לכתוב שוב יותר,

זה משחרר אותי מכל היום,

אולי זה התחלה של תקופה חדשה

שאולי אני גם אחזור לנגן ולכתוב שירים

אחרי תקופה יבשה יחסית.

מי יידע? ימים יגידו...

לילה טוב,

אוהב סימבה

מי אמר שזה נכון? אולי זאת טעות.

לפעמים אנחנו חושבים שכל מה אנחנו רגילים אליו הוא נכון.

אולי זה טעות.

מי אמר שבנאדם שלבוש בחליפה,יש לו שומרי ראש, הוא בנאדם רציני?

אולי בכלל בעצם זאת רק עוד מסכה?

מי אמר שבנאדם שלבוש זרוק,עם קוקו, הוא סטלן ולא לוקח כלום ברצינות?

אולי זה פשוט המוסכמות החברתית שקבעו לנו את החשיבה הזאת?

מי קבע את ההגדרה לשפיות?

"שפיות היא מונח משפטי המצביע על היותו של אדם בעל כשירות נפשית מספקת כדי לשאת באחריות פלילית למעשיו. כלומר, שיכולתו של אותו אדם להבדיל בין מציאות לבין דמיון ולהפעיל שיקול דעת סביר היא טובה מספיק בשביל לשאת באחריות פלילית."

ואם אני אבוא ואגיד שזה לא נכון בעיניי?

שלהיות לא שפוי זה בעצם לחיות במציאות הקשה שאנחנו חיים?

לעבוד יום יום בשביל לחיות ולא בשביל מותרות. תמיד בשביל מטרה,כל פעם אחרת.

להיות שפוי בעיניי,זה לחיות ולהפעיל את הדימיון,ולעיתים גם לשלב אותו במציאות,

אחרת איך נשרוד את השגרה השוחקת?

ובקיצור? תחיו את החיים, תעשו דברים משוגעים,תחלמו,תהנו.

אל תתנו לשגרה לשחוק. תהנו מהסופ"ש הזה לפני שחוזרים לשגרה השוחקת.

תתנו לדימיון לסחוף אותכם ואל תנעצו רגליים בקרקע,תשתחררו.

קצת שפיות אמיתית לא תזיק לכולנו.

אוהב אותכם,

סימבה