אני יודעת שזה לא יחזור. שהתקופה הנוראית והמזעזעת ביותר שהייתה לי בכל החיים לא תחזור, ובכל זאת.. למרות הכל... ממשיכה לרדוף אחריה ולא מצליחה לוותר על החלום הזה שלא יתגשם, שבאיזה שהוא מקום אני בכלל לא רוצה שיתגשם.. אבל בכל זאת ממשיכה לרוץ במקום לעברו. לא מתקדמת, רק מתעייפת ומתייאשת.

אבל העצירה פירושה מאמץ גדול יותר אפילו מההתקדמות, ואולי שווה אם אני גם ככה במרוץ הזה לנסות לקחת אותו? 

אבל... לא שווה להרוס את ההווה בשביל עבר שאין לו עתיד.

ובכל זאת זה לא משכנע

ובכל זאת אני אשאר תקועה במקום