כי בסופו של דבר רק אני לעצמי. ולא משנה כמה אנשים / חברים / משפחה / מטפלים יטענו ש'הם כאן בשבילי והם מחזיקים לי את היד לאורך כל הדרך' אין אף אחד שבאמת מסוגל להשתיק את השדים שבראש, לקחת את המחשבות ולמלא אותי בהרגשות טובות. כי בסופו של דבר אני זאת שצריכה להירדם בלילה עם כל המחשבות שמתרוצצות בראש, ואני זאת שצריכה לקום עם עצמי כל בוקר ולבחור בגדים, וזאת אני שצריכה להסתובב כל היום ולפזר חיוכים... ואף אחד שטוען שהוא פה בשבילי יכול לעשות את הדברים האלה בשבילי. 

בסופו של דבר רק אני יכולה להגן על עצמי. רק אני לעצמי..

יריית הזינוק, את פותחת מהר 
ואני אחרייך 
אני לא מוותר 
עומד בקצב שאת מכתיבה 
והקצב מהיר הוא כל הזמן מתגבר 
אף אחד מאיתנו על כוחו לא שומר 
ונדמה שקו הסיום 
מתרחק עוד יותר.