החיים הם [לא] שחור לבן

החלטתי לקרוא לפוסט הזה:
אגדות הספגטי.
אבל לא רציתי לשנות את רצף כותרות התאריכים המשעממים, אז לא כתבתי בכותרת.
בכ"מ, אני החלטתי שזהו שם הפוסט D:

הימים האחרונים היו מאוד מוזרים.
בכיתי, צחקתי, הייתי מדוכאת, הייתי מאושרת.
חברה אחת דיכאה אותי, חברה אחרת החזירה לי לגמרי את המצברוח.
קודם הייתי ממש שמחה, ועכשיו אני לא בטוחה ממש.
חילופי מצברי הרוח האלה לא עושים לי טוב. הם מבלבלים אותי. זה כמו קור וחום; חילופי טמפרטורות זה דבר לא טוב לבני אדם.
אני צוחקת, ואז אני בוכה. וזה גם כן נורא מטומטם, כי אני לא בכיינית, אז מאיפה צץ ההרגל הזה לבכות כל יום? מסיבות שונות, אבל דמעות. וזה ממש מוזר. ותינוקי. אבל אני מסוגלת להתמודד. איכשהו. (:
נדמה לי שהחברות בבצפר, או לפחות אחת מהן, מתחילות לקלוט שאני בנאדם שלא הכל מושלם אצלו כל הזמן. אני לא יודעת אם הן יותר עיוורות מאשר שאני יותר מדיי אטומה. אני חושבת ששניהם. להיות אטומה זה לא משהו חיובי, לדעתי. זאת מגבלה אמיתית. זאת אי-יכולת להראות את הרגשות האמיתיים שלך. זה משהו שגורם לך להיראות שמח וצוהל כרגיל אבל מבפנים, אני עלולה להיות שבורה. זה לא קל, כשיש לך אטימות כזאת, משהו שאי-אפשר לשלוט עליו. אבל זה שילוב קטלני עם העיוורון שלהן; כשבנאדם בוכה 4 מטר ממך ומסתכל עלייך ישירות, אתה צריך לראות משהו, לא? [O_O]
התחלתי לאהוב את המילה שבורה ^^
והתחלתי לאהוב להתנקם באנשים שזה מגיע להם P:
על ידי... דקירת מצפון. P:

בסוף החלטתי להשתתף בתחרות. (:
התחלתי לכתוב חלק מזה. יש לי 28 שורות. ^^
עדיין יהיה לי איזה רגש אשם קטן אם יקרה ואני אנצח, אבל... אני אשרוד אותו. [:
ויש אפילו יותר סיכוי, כי אני מתחילה לחשוב שיש פחות משתתפים משחשבתי, וחוצמזה אחת 'השופטות' היא מורה שדי מתה עליי, אז...
P:
בכ"מ, אני רוצה לכתוב ולשלוח, והראש שלי יהיה נקי. אם אני לא אנצח, זה לא יהיה סוף העולם. סתם בשביל לכתוב. ^^

אעאע שירט ואביעא. אביעא ושירט.
אני פשוט אוהבתותכן, תודה רבה על הכל 33>
והישרא המעצבן הזה שונא את הסימן הזה של 'גדול/קטן', אז בשבילכם - ♥♥♥

אע, וחברתי שירט פתחה משחק תפקידים ממש מעגניב D:
זאת הפעם הראשונה שלי כשאני בקטע של משחקי תפקידים, אבל זה נשמע לי מאוד מעגניב.
הכנתי דמות והיא התקבלה [8
כי ישלי פרוקטציות DD:
חיחי *-*
ואתמול עשינו מיני-משחק-תפקידים ממש ממש שווה, שאנחנו הולכות להמשיך.
כתבנו אתזה עוד בצורה קצת סיפורית, אולי בסוף נחבר את כל המשפטים ויצא משהו נחמד. D:


אני מצטערת אם הפוסט הזה היה קצת משעמם לכם ^^"
ציירתי משהו לבלוג אבל אין לי כוח לחפש אותו. הדבר היחיד שאני יודעת זה שהוא בדף אקראי במחברת לשון. P:
וגם ציירתי עוד ציור אבל לא היה לי כוח לסרוק אותו לפני כמה ימים.
אז, אולי היום. D:
ישלי די הרבה זמן פנוי טודיי *-*


☺ שחורלבן ☻
DD:
♥

פשוט מדהים איזה אנשים יש.
פשוט מדהים איך אני מוטרדת בגלל משהו כל-כך טיפשי, ולא שולטת בזה... אבל אז אני פתאום רואה דברים שאנשים כתבו לי.
ואני כ"כ אוהבת אתכם שאני רוצה לבכות, ואני כ"כ לא בנאדם תינוקי. באמת. כל אחד ואחד שכתב לי תגובה בבלוג, כל אחד שכתב לי משהו איפהשהו, זה פשוט... עושה משהו. זה משפיע. והלוואי והייתם יודעים איך זה משפיע. הלוואי והייתם יודעים שבמאמץ מזערי אתם יכולים לעודד בן אדם ולגרום לו לאהוב אתכם ולהעריך אתכם מאוד.
אני תמיד משתדלת לעזור לאנשים... ועכשיו באמת הבנתי שיש המון השפעה לדברים. הדבר שממנו הייתי מוטרדת היה מישהי שלא ראתה אותי שנתיים ושאמרה דברים לא כ"כ אדיבים על הלבוש שלי. ["איך היא מתלבשת זוועה! למה אתן לא מלמדות אותה להתלבש?!"] [וכבר הזכרתי שהיא לא ראתה אותי שנתיים? /:] [וגם אם אני מתלבשת זוועה... 0:]
בכל - מקרה, עכשיו זה כבר לא חשוב.
אני רוצה לומר לכם ש... תהיו בריאים. ובאמת. מחמאה גדולה אחת, גילוי נדיבות יוצא-דופן, מבט נוסף כדי לוודא שהחברה שלך באמת במצברוח טוב או שהיא מעמידה פנים ואוכלת את עצמה מבפנים, לאמר למישהו שאכפת לך ממנו... זכרו כמה זה עזר לכם כשעשו לכם את זה. עשו ככה לאנשים אחרים, ותראו שזה רק ישפר הכל, גם את מצב-הרוח שלכם זה ישפר. ככל שיותר אנשים יקראו את הקטע הזה, כך יותר אנשים יעזרו ויעודדו. אני בטוחה שזה יכול לשנות כמה ימים מזופתים של כמה אנשים. אז... באמת שזה לא מאמץ. תעשו משהו. (:
ובעקבות זאת הגעתי לכמה ניתוחים פסיכולוגיים של עצמי. אני חושבת שלמרות שאני לא מהילדות הנמוכות עם העיניים הענקיות וקול של ילדה קטנה ומתוקה, אני עדיין... ילדה קטנה. עמוק בפנים. יש לי צד גדול של ילדה קטנה. ילדה קטנה שרוצה חיבוק. ילדה קטנה שצריכה חיבוק. ילדה קטנה שאוהבת מילות עידוד. ילדה קטנה שלרגע לא אכפת לה להתפדח ולרגע היא מתביישת נורא. ילדה קטנה שמתביישת לחשוף את עצמה, להראות אפילו לאנשים הכי הכי קרובים וחשובים לה, פרטים מאישיותה, למרות היותה אדם פתוח ובדחני. ילדה קטנה שצוחקת מכל דבר, ממציאה בדיחות מטופשות אבל שמחה. ילדה קטנה שרצה לכל מקום במקום ללכת, ילדה קטנה שאוהבת, ילדה קטנה שרוצה שיאהבו אותה, ילדה קטנה שלפעמים מרגישה שהיא צריכה להסתדר לבדה, כי היא ילדה קטנה שמנסה לשכנע את עצמה שהיא כבר ילדה גדולה. ילדה קטנה שקשוחה מבחוץ כמו בטון, ילדה קטנה שיש לה נפש עדינה למרות הכל. ילדה קטנה שצריכה תמיכה. אבל ילדה קטנה שנלחמת. ילדה קטנה שמצליחה להתמודד. (:


עכשיו נעבור לחלק הפחות דביק.
הרגשתי טוב כשקמתי בבוקר. פעם ראשונה במשך תקופה מאוד ארוכה. חצי שנה לפחות, אם לא שנה. זה הרגיש טוב. משהו אופטימי. ואני דווקא בנאדם אופטימי, פשוט... לא בבקרים. אולי בגלל המסטוליות וה'אינליכחלקוםעכשיותעזבואותינמאסלי' ^^
מממ, בשיעור ספרות הקראתי משהו שכתבתי XP
וממש שקשקתי שם! היד שלי שהחזיקה בדף רעדה! וכל הזמן ניסיתי לברוח מחזית הכיתה. XDDD
זה היה מצחיק, המורה כל שניה קרא לי לחזור ולהגיד עוד משהו. XD
ממש התפדחתי, אבל... התגברתי. 3:
והיה לי מבחן עם המוווון שאלות, של איזה 3 דפים. אבל אני חושבת שהלך די טוב. נכון זה אירוני שכשיש מבחן עם חומר נוסף ללמידה לבונוס, חורשים הכי הרבה על הבונוס? XD
קניתי נעליים D:
|גאד, אני נשמעת כ"כ סנובית XD|
|אעאע סנובית זה כזה ביטוי של כיתה ו'... או של העשור הקודם. XD|
בקיצור. ממש יפות. שחורות כאלה. ^^
וגיליתי שכפות הרגליים שלי חתיכיות למדי :P

יש לי דילמה. ואני מאוד אשמח אם תעזרו לי D:
אוקיי, אז ישלי חברה שקוראים לה... נקריץ אות...
ת'. D:
והיא כותבת סיפורים, כמוני.
ו... יש תחרות כזאתי בבצפר, ואמרו שיש 'פרסים יקרים', משמע - פרסים שווים.
אז רציתי לכתוב. והיא גם רצתה לכתוב. והיא כבר סיימה אתזה היום...
אבל בכ"מ, אמרתי לה שאולי גמאני אכתוב לתחרות.
אז היא אמרה לי שאם אני כותבת לתחרות - אין לה סיכוי...
אז... אני מניחה שעוד בנות כתבו משכבות אחרות. אבל אני מתלבטת אם להשתתף או לא.
אני רוצה להשתתף ולנסות. ואני לא חושבת שהיא היתה עושה את אותו הדבר בשבילי, אבל...
עדיין, נדמה לי שהיא די תתבאס רצח אם היא לא תזכה. בעצם, עם זה היא תחיה. אבל היא בטוח תתבאס רצח אם יקרה שאני אנצח.
אני לא יודעת כ"כ מה להחליט. חברה טובה שלי אמרה שאני דואגת יותר מדיי לאחרים, ושאני אשתתף ואעשה הכי טוב שאני יכולה בלי להתחשבן. אדם קרוב אליי אמר שאני חייבת להשתתף ושהיא לאו דווקא 'תפסיד' בגללי, כי הקביעה של המנצח היא כמו טורניר.
מה אתם חושבים?
מה אתם הייתם עושים?


אני אוהבת אתכם. 3:
אם הפוסט קצת מוזר אז... אז. XD
אז תתמודדו, טוב? D:

איזה משעשע זה שיש להם ידיים. מה, השאר קטועי גפיים? ^^
*חה חה חה*
תצחקו כל עוד אתם יכולים. מוהא. DD:
גם מדברים לא מצחיקים!
אם זה מצחיק אתכם -
אז לאכפת לכם מאפחד אחר. תהיו קרועים, לא נורא. זה כיף. מאוד. מנסיון תמידי *-*
כפיש? כפית D:
אעאעאע כפיש זאת מילה מעגניבה.
- בעהווא רבא -
שחורלבן 3: