הנה חלק א' של הוואנשוט השלישי.
כרגיל- אני חושבת שזה מטומטם. אני שונאת את הפאנפיקים והוואנשוטים שלי.
סליחה על זה ^^" גם הוא נכתב ממזמן, אז יכול להיות שהוא קצת מעייף ומשעמם.
אפשרי גם שהוא לא קשור למציאות, אבל הכל הוא דמיוני וזה. אם יש דברים לא קשורים- סלחו לי ^^"
תיהנו (:
חלק
א':
"אני
מוכן!
אני
מוכן!
אני
מוכן!"
דאגי
קיפץ לו במדרגות בקריאת ה-
'אני
מוכן'
של
בובספוג,
כזה מכור
הילד.
"דאגי
שתוק כבר!"
טום צעק
עליו.
"אל
תשתיק אותי!"
דאגי
מחה וזרק עליו גרביים שהיו תלויים על
המעקה של המדרגות,
מה זה
עושה שם?
"איכס!
גרביים
של דני!
איכס!"
טום צווח
וניער מעצמו את הגרביים בגועל בעוד אני
ודני צוחקים.
"יאללה!
בואו
נצא כבר!"
אמרתי
להם והם הנהנו כשאנחנו יוצאים אל המכונית
שלנו-
היישר
אל שדה התעופה.
"תגיד
הארי,
מתי היא
נוחתת?"
דני שאל.
"עוד
שעה."
עניתי
לו.
"עוד
שעה? אז
למה יצאנו עכשיו?"
שאל.
"כי
צריך לאסוף את ג'יאו."
אמרתי
לו והנהג עצר את המכונית מול הבית של
ג'יאו.
ראינו
אותה רצה אל המכונית ונכנסת אליה קופצת
על טום בחיבוק.
"בוקר
טוב טום-טום."
היא אמרה
לו.
"בוקר."
מלמל.
"איכס,
יש לך
ריח של גרביים של דני."
אמרה
והתרחקה ממנו בפרצוף נגעל.
"תודה
רבה דאגי!"
טום זעף.
"בוא
הנה!"
היא
הוציאה מתיקה מטהר אוויר וריססה בעזרתו
את טום.
"עכשיו
יש לך ריח של יער טרופי ולא של גרביי דני."
אמרה לו
והוא חיבק אותה.
"ועכשיו
הסרחת את המכונית."
אמר לה
דאגי.
"לא,
אני
שיפרתי את האיכות אוויר פה,
לא בריא
שטום כל הזמן נושם את הפלוצים שלך!"
היא נזפה
בו.
"אני
איתה,
לא בריא
לנו."
אמרתי
גם.
"כן-
כן."
דאגי
אמר והפעיל את המוזיקה במכונית,
שירים
של בלינק,
כזה מכור
הבנאדם.
"הגענו
כבר?"
שאלתי
את הנהג.
"לא."
הוא ענה
לי.
"ועכשיו?"
שאלתי.
"עדיין
לא."
אמר.
"הגענו?"
שאלתי.
"לא!"
הנהג
נזף בי.
"ועכשיו?"
שאלתי.
"הארי!
מה אתה
כזה לחוץ?"
טום שאל.
"היא
מגיעה!
היא
מגיעה!
מלא זמן
לא ראיתי אותה!"
התרגשתי.
"ראית
אותה בחודש שעבר."
אמר דני.
"אבל
זה לא ככה!"
אמרתי.
"מה
כל כך חשוב בה?"
שאל
דאגי.
"זאת
אחותי הקטנה!"
אמרתי.
"אחותך?"
ג'יאו
מלמלה בבלבול.
"להארי
יש חברת ילדות,
שהיא
כמו אחותו הקטנה,
ואחרי
שהארי הצטרף ללהקה הוא היה רואה אותה פעם
בכמה זמן,
ולפני
חודש היא טסה לארצות הברית,
והיום
היא נוחתת פה בלונדון,
והיא
תעבור לגור פה,
והארי
מתרגש לראות אותה שוב."
אמר טום.
"אוי,
כמה
נחמד,
סופסוף
בחורה נורמאלית."
ג'יאו
אמרה.
"נכון,
היא יותר
טובה מפראנקישטיין והבלונדה."
אמרתי.
"איזו
מהן?"
טום שאל.
"כולן!
כל החברות
של דני,
כל
שבועיים חברה חדשה,
וגם היא
מחומצנת ומכוערת,
לא כזה
משנה."
אמרתי.
"ואני?"
שאלה
ג'יאו.
"את
בסדר,
את ג'יאו,
את לא
מלחיצה כמו פראנקי,
ולא
טיפשה כמו הבלונדיניות של דני,
את חברה
של טום,
ואנחנו
אוהבים אותך,
כי את
אוהבת אותנו."
אמרתי
לה והיא חיבקה אותי.
"אתה
כזה חנפן."
אמרה לי
וחייכתי חיוך גדול.
"הגענו!"
צהלתי
כשראיתי את שדה התעופה מהחלון.
"הפחדת
אותי."
דני
התלונן.
"לא
נורא."
אמרתי
ויצאתי מהמכונית במהירות.
"מה
אתה רץ?
יש עוד
זמן עד שהיא תנחת."
אמר לי
טום.
"מהר!
מהר!
צריך
למצוא מקום שממנו היא תוכל לראות אותי
טוב."
אמרתי
להם מושך בידה של ג'יאו
ממהר.
"למה
אותי אתה סוחב?"
שאלה.
"כדי
שטום ילך אחרייך,
והשמנים
אחריו."
אמרתי
לה ונכנסנו לשדה.
"מהר!"
אמרתי
להם והם נעמדו מאחוריי.
"תראה,
הארי,
יש עוד
עשרים דקות עד שהיא תנחת."
אמר דני.
לא
אכפת לי!"
אמרתי
לו בחיוך ענקי.
"מתרגש
יתר על המידה."
מלמל
דאגי.
"תשתוק."
אמרתי
לו.
"הנה
היא! הנה
היא!"
אמרתי
באושר כשראיתי אותה נאבקת עם המזוודה.
"מי?"
שאל דני.
"נו!
זאת!"
אמרתי
והצבעתי עליה.
"המגושמת
הזאת שהרגע בעטה במזוודה שלה בעצבים?"
שאל
דאגי.
"כן!
זאת היא!
בואו
כבר!"
אמרתי
והתחלתי לרוץ לעברה.
"אחות
קטנה!"
אמרתי
כשבאתי מאחוריה והרמתי אותה.
"אח
גדול!"
היא צחקה
והורדתי אותה לרצפה חזרה.
"מה
שלומך?"
שאלתי
וחיבקתי אותה חזק.
"הכל
מעולה!
מה איתך?"
היא שאלה
ושחררתי אותה מהחיבוק בוחן אותה.
"גדלת."
אמרתי.
"גם
אתה,
ניפחת
שרירים."
אמרה
ולחצה בידה על השריר שלי.
"כן..."
אמרתי
והיא צחקה.
"התגעגעתי!"
אמרה
וחיבקה אותי.
"איך
היה בארצות הברית?"
שאל.
"או...
מממ...
היה בסדר
כזה."
היא אמרה
בשקט.
"הכל
בסדר?"
שאלתי.
"כן,
כן."
אמרתי.
"הארי!
לאן אתה
רץ ככה!
תחכה
לנו קצת!"
הבנים
וג'יאו
באו מאחורי מתנשפים.
"איימי,
תכירי-
טום,
דני,
דאגי
וג'יאו."
אמרתי
לה והצבעתי עליהם.
"תכירו,
זאת
איימי,
אחותי
הקטנה."
אמרתי
והצבעתי על איימי שחייכה אליהם חיוך קטן.
"מה
קורה?
אני טום,
היי,
נחמד
להכיר אותך,
הארי
סיפר לנו עלייך,
איך
הייתה הטיסה?"
טום
התנפל עליה ולחץ את ידה במרץ.
"אויש
טום..."
ג'יאו
מלמלה בייאוש ומשכה אותו אחורנית.
"מה
אתה מלחיץ אותה?"
היא אמרה
וחייכה אל איימי "אני
ג'יאו,
היי."
"נעים
להכיר."
איימי
אמרה.
"אני
דני."
דני הציג
את עצמו.
"דאגי,
שלום."
דאגי
אמר במלמול.
"היי."
היא
החזירה בחיוך.
"טוב,
אז בואו
נצא מכאן."
אמרתי
ועזרתי לאיימי להרים את המזוודות שלה.
"איך
הייתה הטיסה?"
שאלתי
אותה.
"היא
הייתה בסדר,
הזקנה
שישבה לדי שיגעה אותי."
אמרה
בחצי חיוך.
"רואים!
לא רק
אותי זקנות מטרידות במטוס."
אמר דני.
"זה
לא זקנות שמטרידות אותך,
אתה
מטריד זקנות."
אמר לו
טום.
"לא
אני לא!"
דני מחה.
"כן-
כן."
טום אמר
לו.
"אז
איפה את תתגוררי?"
שאלה
ג'יאו.
"ההורים
שלי קנו לי דירה קטנה ברחוב כלשהו...
הכתובת
רשומה לי בפלאפון."
אמרה.
"את
לא זוכרת?"
שאלתי.
"ממתי
אני זוכרת דברים כאלו?"
שאלה
וצחקנו.
"איך
את והארי מכירים?"
שאל דני.
"אני
והוא גדלנו ביחד,
היינו
שכנים,
מילדות
אנחנו ביחד,
כמו אחים
ממש."
אמרה
וחייכתי אליה.
"אמרתי
לכם-
אחותי
הקטנה."
אמרתי
וחיבקתי את איימי מהצד.
איימי:
"הגענו."
הארי
אמר כשהגענו לדירה שלי.
"לא
חשבתי שהיא תהיה גדולה כל כך."
מלמלתי
כשנכנסנו אליה והיא הייתה דיי גדולה.
"היא
בסדר."
אמר הארי
והנחנו את המזוודות שלי על הרצפה ליד
הדלת.
"כמה
טוב לראות אותך אחרי מלא זמן."
אמר לי.
"כמה
טוב לראות אותך!
נטשת
אותי לבד!"
אמרתי
לו וחייכתי אליו.
"אבל
תראי,
הצטרפתי
ללהקה ונהייתי מפורסם."
אמר.
"וחתיך,
לא כמו
פעם שהיית מכוער."
אמרתי.
"אני
לא הייתי מכוער בכלל,
מאז
ומתמיד הייתי חתיך."
אמר.
"אהא,
בטח,
תמיד
היית מכוער הלהקה עשתה לך רק טוב."
אמרתי.
"את
רעה."
אמר.
"לא
נורא."
מלמלתי.
"אז
איך לונדון?"
שאל.
"תראה,
זה לא
כאילו בחיים לא הייתי פה,
הייתי
פה, רק
לפני המון זמן."
אמרתי.
"בכל
זאת."
אמר.
"היא
בסדר,
גם החברים
שלך מאוד נחמדים,
טוב חוץ
מאחד,
מה
שמו..."
היא
מלמלה.
"דאגי,
כן,
לא נראה
לי הוא מרגיש טוב."
אמר.
"כן,
הוא."
אמרתי.
"עשיתי
משהו לא בסדר?"
שאלתי
אחרי כמה דקות של שתיקה.
"לא!
לא!
את היית
בסדר,
הוא פשוט
מוזר,
אל תדאגי,
זה
ישתנה."
אמר
וחייכתי אליו חיוך עקום.
"לא
טוב לי כששונאים אותי ואין לי מושג למה."
אמרתי.
"הוא
לא שונא אותך."
אמר.
"טוב."
מלמלתי.
"את
צריכה עזרה עם הפריקה של התיקים?"
שאל.
"לא,
אני
אסתדר."
אמרתי
לו ובחנתי את הדירה,
היא באמת
ענקית,
וגם
מרוהטת טוב,
טוב מה
אני מצפה?
זאת אמא
שלי.
"זה
בסדר שאני אחזור לבית שלנו?
את
תסתדרי?"
שאל.
"כן,
נראה לי
אני אלך לישון,
הטיסה
הזאת התישה אותי."
מלמלתי.
"אז
תדברי איתי אם את צריכה משהו,
ותתקשרי
אליי כשאת קמה,
נצא
להסתובב קצת,
להשלים
פערים."
אמר
והנהנתי.
"אז
נדבר."
אמר
ונישקתי אותו בלחי מחבקת אותו חזק.
"להתראות
הארי."
אמרתי
לו והוא יצא מהבית בעודי סוגרת אחריו את
הדלת.
"לישון!"
אמרתי
והלכתי להסתובב בבית למצוא את חדר השינה
שלי.
מקווה שזה לא הרג אתכם. תגובות? 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
כותבת פאנפיקים