עד שפתאום קלטתי שהחודש לפני 8 (!!!!!) שנים התחלתי ללמוד בטכניון.

לא 4, לא 5, לא 6 ונחשו מה.................. אפילו לא 7!!!!!

אלא 8!!!!!!!!!!!!! שנים!!!!! שמונה פאקינג שנים עברו מאז.

מה זה המספר הזה בכלל, 8 שנים????

איך אפשר לחשוב על כזו כמות אינסופית של זמן?

מה עשיתי בחיים העלובים שלי שמונה שנים?

כאילו כלום לא השתנה, חוץ מ10 קילו נוספים שמכסים אותי ודואגים שלא יהיה לי קר.

ההגדרה המילונית שצריכה להיות לדיכאון - זה.

כשיום אחד את מתעוררת ומגלה שלפני 8 שנים היית סטודנטית צעירה ורעננה והיום את בטטה חסרת תועלת שרק מחכה שהדיונים המשמימים שאת נאלצת ללכת אליהם בעבודה שלך יגמרו ותוכלי לצאת לחופשי כדי לראות בבית סדרה אינפנטילית מלפני 10 שנים שאף אחד לא זוכר בזמן שאת טוחנת פופקורן ומשקרת לעצמך שזה דווקא לא כזה משמין.

כדי שתוכלי לחזור שוב לחדר בדירת שותפים קטנה בדיוק כמו שעשית לפני 8 שנים.

כדי שתוכלי לחשוב (שוב) מה את בכלל עושה עם החיים שלך ולמה זה טוב. ואם אומרים שהשנים האלו הן השנים הטובות אז למה בילית 99.99999% מהן סגורה בתוך חדר יושבת על כיסא ומחכה לדקות שיחלפו. בזמן שבחוץ השמש זורחת וכל יום יכולת ללכת ולעשות דברים מדהימים. ולמה את עדיין לא הולכת לעשות כלום בשלוש שנים הקרובות שנותרו לך בצבא כדי לבלות 99.9998% מהזמן שלך סגורה בתוך משרד שאין בו אפילו חלון!!! ואת שקועה בלעשות כמיטב יכולתך דברים שלא תורמים בשום דבר לעולם, שלא הופכים אותו למקום טוב יותר ושלא הופכים אותך לאדם טוב יותר. ועוד יום נגמר ואת חושבת, הייתי בכלל מספיק טובה? אני לא רוצה להיות כמו האנשים האלו!!! אני לא רוצה להיות עוד אחת מהמהנדסים האפרוריים והחיוורים שלובשים כולם ללא יוצא מן הכלל חולצות פולו גנריות ומגדלים כרס כדי שיהיה להם נוח להניח עליה את הידיים השלובות שלהם בזמן דיונים! בזמן שהם מעירים הערות חסרות פשר בדיונים כדי שישמעו אותם, שנייה לפני שהם תוקעים בפה עוד וואפל זול שעשוי מ99% סוכר! 

ואני בעצמי עשויה מ90% שומן, עטופה במדים שעשויים מניילון, מעוטרת בסיכות שעשויות מפח.

בשביל מה אני טובה?

על מה אני מבזבזת את הזמן שלי?

איך עברו שמונה שנים מהחיים שלי וכאילו שום דבר מהותי לא התקדם בהם?

עדיין בדירת שותפים. עדיין בחדר אפרורי מחכה שהזמן יעבור. רק זקנה יותר. הרבה יותר.

זו הייתי אני,

זקנה ומדוכאת,

וצריכה ללכת לישון כי מחר אני צריכה להיות במשרד ב8 בבוקר כדי להמשיך לעשות דברים חסרי משמעות כאילו היו הדברים החשובים ביותר.

ביי