*כותרת זו כנראה נכתבה אלפי פעמים באופן כזה או אחר בפלטפורמה כזו או אחרת ואינה מתיימרת להיות פחות גנרית. עמכם הסליחה.

ובכן,

יצא לי לחשוב הרבה בטיול.

יצא לי לחשוב הרבה גם אחרי הטיול.

בכלל, אני יודעת שזה נשמע מפתיע, אבל אני נוהגת לחשוב הרבה.

אם לא כך, הרי שלא הייתי אישה טיפוסית, שעושה Over thinking לכל דבר אפשרי עד שהוא הופך להיות בהכרח דבר רע.

ואכן מסתמן שנקודת המבט שלי על חיי הפכה להיות מעט יותר אפרורית (ראו פוסט קודם), אבל אל תדאגו קוראיי היקרים שכבר לא קיימים, לא הכל חסר תקווה.

אז אני כותבת את הפוסט הזה באיחור של כמעט שלושה שבועות, 

אבל אתם יודעים,

גם לאפרסק הכי טעים לוקח זמן להבשיל,

וגם למשפטים הכי סתומים יש מקום של כבוד בפוסטים שלי.

ולכן - קבלו אותן! התובנות העמוקות במים הרדודים של חיי:

1. לעבור במעבר חצייה באור אדום כשאני על מדים זו דווקא תדמית טובה לצה"ל. כי אם הייתי עומדת ברמזור אדום כשאין אף מכונית בכביש ומחכה בסבלנות שיתחלף, הרי שזה בזבוז כספי הציבור. במעבר באור אדום כשאין מכוניות אני דווקא מגדילה ראש ומייעלת את זמני, ובהתאם מנצלת יותר טוב את כספי הציבור.

2. כשמגשימים חלומות, זה באמת מרגיש טוב. הרבה אנשים, כידוע, נוטים לוותר על חלומותיהם ושאיפות ליבם הנסתרות מהרבה סיבות, ובראשן הפחד. ומה אם אכשל, מה יגידו עליי, איך אתמודד. ובכן, הגעתי למסקנה שהפחד הוא גורם לא רלוונטי. הוא אמנם צורך אבולוציוני שלנו לחשוב לפני שאנחנו פועלים ולפעול בזהירות ובהתחשבות בהשלכות, אבל לעזאזל עם זה, אנחנו במאה ה-21 ואף דינוזאור לא יבוא לטרוף אותנו אם ננסה לצאת לחקור מעט את הג'ונגל. (דרך אגב כשאני יצאתי לחקור את הג'ונגל היה רגע שהייתי בטוחה שאני עומדת להיטרף על ידי יצור מסתורי וזה באמת פאקין הפחיד אותי סעמק). וכשאני חושבת בדיעבד על מסלול חיי, אני מבינה שברגעים מכריעים שהרגשתי פחד הפכתי אותו בעצם לאתגר. ואני יודעת שאם תחשבו על זה גם, תבינו שהאתגרים הגדולים של חייכם התחילו למעשה בפחד. אבל איזה כיף זה אחרי שמצליחים אה?

3. מה המחיר שאתם מוכנים לשלם? בחיים כמו בחיים, לכל דבר יש עלות. אנחנו משלמים על כל החלטה שקיבלנו בחיינו, נותנים משהו בתמורה לקבלת משהו אחר. לדוגמא, כדי לקבל חל"ת של חודשיים מהצבא ולטוס לדרום אמריקה, "הקרבתי" את יחסיי הטובים עם הרע"ן שלי, ואת ה"תדמית" שכביכול יצרתי לעצמי בעבודה רבה אחרי שהגעתי לתפקיד החדש. יש אנשים שלא היו מוכנים לשלם מחיר כזה. שהתדמית שלהם בקריירה היא אחד הדברים הכי חשובים להם. אבל החלטתי שתכלס? על הזין מה הרע"ן חושב עליי. כשאני אהיה שרועה על איזה חוף בברזיל עם אננס ביד הדבר האחרון שידאיג אותי יהיה מה הוא חושב עליי. או שאר האנשים בענף.

4. כשלא רושמים תובנות עמוקות מספיק מהר, שוכחים אותן.

אז אני מצטערת לסיים את הפוסט בכזו חדות, אבל פתאום נהיה קשה לי לכתוב. אולי זה סימן שהגיע הזמן לגזור את הציפורניים בידיים.

אלו שרוקדים נראים כמשוגעים בעיני אלו שלא שומעים את המוזיקה, אמר פעם איזה ראש ממשלה שמנמן אחד,

ותכלס?

הוא צדק