כבר סיפרתי פה שאני ממש אוהבת לטייל לבד?

כמו שהכלבה שלי נורא אוהבת לקחת לעצמה את הרצועה ולצאת לבד החוצה ולהוביל את עצמה.

בלי מבוגר אחראי :)

תקראו לי סוציופתית, סוציומטית, פסיכופטית, אנאלפבתית, דיסלקטית ואוטיסטית.

אה ואל תשכחו פריג'דית.

ופיקטיבית.

הכל נכון.

אז הרמ"ד שלי פינק אותי ברכב שלו לסופ"ש כשהוא טס לחו"ל.

לא תכננתי משהו מיוחד אז בחמישי נסעתי לאימון (איזה פינוק לנסוע עם אוטו לאימון!) ואז ליומנגס וחדר בריחה עם ידיד טוב. זמן טוב לציין שהחוויות הספונטניות הן בדר"כ החוויות הכי טובות :)

ובשישי נסעתי לראשון (כמעט כמו חו"ל) לארוחת שישי עם חברים, ואח"כ המשכתי לסרט (ספונטני) בסינמה סיטי עם השותף (ספליטר - רוצו לראות!)

והיום חשבתי מה אני אעשה.

יכולתי לנסוע לרחובות, לבקר את המשפחה. אבל הייתי שם סופ"ש שעבר ודי התחשק לי להיות לבד היום.

בקיצור לונג סטורי שורט! ארזתי צידה לדרך (טייק אווי של אחת המנות האהובות עליי - אורז בקארי ירוק עם ירקות, חבילת תותים, שוקולד, ובקבוק מים) והצטיידתי בשמיכה ושני ספרים (ביום שהמוסיקה מתה ו-באושר ובאושר).

נסעתי לשמורת הטבע של חוף הבונים. נכנסתי חינם לחניה בתשלום עם תעודת קצין שומר טבע שלא הייתה עליי אבל מסתבר שהספיק רק לאזכר את קיומה (שווה).

התמקמתי בנקודה שווה על מצוק קטן והעברתי שם כמה שעות עד השקיעה.

לא היתה מאושרת ממני.

ובגלל שכל תמונה שווה אלף מילים אז תחשבו שהכנסתי כאן 6000 מילים על החוויה הכיפית הזו:

כמה מילים על הספר - קודם כל מתנצלת בפני קוראיי שקיוו שאקרא ספר אחר (ואני יודעת שאתם בקהל). שנית, אני באופן כללי אדם די שמח וחיובי, אבל חשבתי לעצמי - למה לא ללמוד איך להיות יותר שמחה מאנשים חכמים ושמחים ממני. פייר, למדתי. ממליצה.

עד כאן תמונות מהטלפון המסכן שלי, 

אמנם לא ברמה של הד שקט אבל כמו שאומרים אצלנו הלוזרים CLOSE ENOUGH

בברכת שבוע מוצלח (ומאושר!) לכולם :)