אני רוצה לכתוב פוסט מיוחד. פוסט על חנדריי :) (אנדריי).

כשהוא שמע שאני רוצה לכתוב עליו הוא נבהל. אבל אז אמרתי לו, שאני בעצם הולכת לכתוב על מה הוא בשבילי.

טוב מותק, אז מה אתה בשבילי?

:|

אממ... אה... אפשר לומר ש... אממ... נניח...

וגם....

ואפילו! .....

כן, זה מה שיש לי לומר עליו.

אה, ובנוסף........

שינחש לבד, בלאט. :)

ואם לומר במילים שלי, אנדריי הוא זה שלעולם לא ינטוש אותי, גם כשזה יגיע לי. (נובמת, אז מה אם הוא צריך אותי גם??)

וגם, הוא זה שתמיד מקשיב לי. גם כשאני לא מעניינת. וגם כשאני מעצבנת. וגם כשלא בא לו.

והוא זה שמלווה אותי הבייתה בלילה, גם כשהוא חייב לחרבן.

והוא זה שמתקשר אלי בלילה כשאני שוכבת לבד ובוכה ומקשיב לדמעות שלי.

והוא אפילו זה, שסובל אותי יום יום בבצפר, מקשיב לסודות שלי, לחלומות שלי, לחששות, לתהיות.

הוא זה שיושב לפני בכיתה ומסתיר אותי כשאני מעתיקה במבחנים או סתם שומעת מוזיקה.

ואפילו מסתובב אלי כשאני מבקשת רק בעזרת המחשבה, בלי לבקש קול.

הוא זה שמשלם עלי כשאני חוזרת מתל אביב במונית שירות מתי שאין לי כסף.

ובחורף הוא מסכים שנשב לדבר בכיתה במקום בחוץ כי קר לי, למרות שהוא נחנק מחום וסירחון.

וכשאני מזמינה אותו לגלידה הוא באמת אוכל גלידה.

וכשאני צריכה שיחה הוא תמיד נותן לי :)

טוב נו אבל אלו היו רק הדברים הקטנים. מהם הדברים הגדולים...?

הוא תמיד שם כשאני צריכה אותו. הוא תמיד יהיה כשאני אצטרך. תמיד כשאני צריכה עצה הוא אומר לי "לא יודע נעמה, אין לי מושג.." ונאנח, אבל אני שמחה שלפחות הוא מדבר בכנות ולא מעודד אותי עידוד מזוייף רק כדי לגרום לי להרגיש טוב יותר.

לפחות הוא אומר לי את האמת.

ואם נתעלם מהעובדה שהוא רוסי, הייתי יכולה גם להשריץ איתו.

אז אנדריי, האם תעשה אותי המאושרת באדם, ותשריץ לי?