מכירים את זה שאתם קמים בוקר אחד ופשוט מחליטים משהו?

אז החלטתי שהגיע הזמן לפנק את עצמי במשהו, משהו שהוא יותר טוב מכל מתנה שאפשר לקנות בכסף (ועכשיו יש הרבה ממנו, כי נכנסה המשכורת הראשונה + המענק אהההעעעהה), מתנה שאתן לעצמי שבתקווה תחזיק מעמד להרבה זמן...

כבר לפני קצת יותר מחודשיים רציתי לעשות את זה, ראיתי איפשהו באינטרנט בחור שעשה את זה וידעתי שזה משהו שגם אני רוצה לעשות, אבל אתם יודעים, הדחיינות... 

אז התירוץ היה "אחרי הנופש קבע", אח"כ שכחתי מזה קצת, ואח"כ אמרתי לעצמי "אולי זה לא באמת כזה חשוב".

ואז הפסקתי לספר לעצמי סיפורים. כלומר, סופרת אני אהיה, ללא ספק, אבל של סיפורים יותר טובים מאלה שאני מספרת לעצמי.

אז למען האמת, גם החודש (באופן מאוד מפתיע ומענג) אני יוצאת לנופש קבע עם ניצן, אבל יאללה, אחרי הכל זה רק סיפור.

אז המתנה שאני מעניקה לעצמי היא "חודש ללא תוספת סוכר". כלומר: ללא מאכלים שנוסף להם סוכר באופן מלאכותי (כלומר כל הגלידות, הממתקים, המאפים, המעדנים, וכו' וכו'). מאכלים שמכילים סוכר באופן טבעי הם בסדר (כלומר פירות, פחמימות (עד גבול מסוים), ו.. נראה לי שזהו).

המטרה: גמילה מסוכר

(אם להתוודות, זה לא שאני מרגישה שאני מכורה לסוכר. אבל מצד שני, האם נרקומן יודע שהוא מכור לסמים? הוא יכול "להפסיק מתי שבא לו". אז הנה אני, "מפסיקה מתי שבא לי". בואו נעמיד את זה למבחן).

אז יש מצב שזה הולך להיות חודש קשה.

יש מצב (ובתקווה) שזה יהיה יותר מחודש.

כבר מעכשיו אני מחליטה שאני לא הולכת להסתכל מהצד ולבכות על הקינוחים שיהיו בנופש, כי אני אטעם מהם.

ויש מצב (לא קטן) שיהיו לי רגעים קשים ונפילות סוכר (?) ומצבי רוח משתנים ואולי קצת רוגז, אז בבקשה קבלו זאת בהבנה ואפילו, ירחם השם, עודדו אותי. 

כשיהיו ממש מצבי קיצון (שוב, אם יהיו, אני קצת סקפטית שיהיו) שבהם ארגיש ש"אני לא יכולה יותר", אבוא לפה ואכתוב על זה.

אבל לפי התוכנית (לפחות על סמך אותו בחור מהאינטרנט), מה שאמור לקרות בסוף החודש זה:

עלייה ברמת האנרגיה וירידה בעייפות באופן מתמשך

חוסר חשק למתוקים

איבוד הצורך בלחזור לזה (נגזרת של הסעיף הקודם)

אז מה נשאר בעצם... תאחלו לי בהצלחה :)

ולסיום תמונה מייצגת:

(סליחה)