אני שונאת את התקופה הזאת שאני במצב רוח רומנטי. זה יכול להיות נחמד כשיש מישהו לפרוק עליו את זה, אך כיוון שאני לבד כרגע, ההוא הינו נחלת העבר והמלח נמצא איפשהו בלב הים, זה יכול להיות ממש מתסכל. 

מצב הרוח הרומנטי ממש לא מסתכם בחיוך מטופש מרוח כל היום על הפרצוף, או אפילו בשחלות רוטטות למשמע משפט קיטשי או ראיית זוג מאוהב, הו לא, לא לא לא. זה מתחיל מחיפוש כפייתי אחר סרטים ו/או ספרים רומנטיים, המשלבים בתוכם חלקים אירוטיים, וממשיך בראיית פורנו ביתי של זוגות שנראים מאוהבים.

אני קוראת לזה 'מצב רוח רומנטי' כי ככה יותר קל לקרוא לו, אבל אני בעצם מתכוונת ל'מצב רוח רומנטי-אירוטי-תשוקתי-מחורמן'. 

בהשראת מצב הרוח, אני נזכרת בקטעים מחיי שאולי היה עדיף לי לשכוח. 

אני נזכרת ברגעים שהיינו ביחד במיטה, והוא היה מעליי ולא היה קורה כלום. היינו פשוט מביטים אחד לשני בעיניים בלי להגיד דבר, במשך כמה זמן, והייתי מחייכת. באותם רגעים, אני זוכרת שפרץ אהבה היה מציף אותי ופשוט הייתי מחייכת. הייתי מחבקת את עורפו וחושבת עד כמה אני אוהבת אותו.

הרגעים הללו היו מעטים, על גבול הנדירים, והייתי מעריכה את הרגע, בכל פעם שהיה קורה. הייתי נוצרת את אותם הרגעים בליבי וחושבת לעצמי שלא אשכח אותם לעולם.

כמו אותו הרגע הפשוט לכאורה, כשהוא בסך הכל שילב את ידיו ונשען על המעקה, וחשבתי לעצמי כמה הוא יפה. 

באמת אהבתי אותו.

בשביל לא להשאב לזכרונות היפים, בכל פעם שפלאשבק כזה עולה, אני נזכרת ברגעים שקרו בתדירות גבוהה הרבה יותר מאלו, שגרמו לי להגיע להחלטה לחתוך את הקשר. אני אוהבת את המוח שלי.

                                                  סתם שיר לא קשור, שהמנגינה מתאימה למצב הרוח ולמזג האוויר