אין לי כוח לאנשים. לאף אחד מהם. מהרגע שחזרתי אתמול הביתה הייתה לי הרגשה ברורה שאני צריכה מנוחה מלהכיל אנשים. זה לא שנמאס, אני פשוט מרגישה צורך להתבצר לבדי במקום מבודד, ולהטעין את עצמי באנרגיות חדשות.
אני מרגישה צורך במנוחה מלהכיל אנשים לטוב ולרע, להקשיב לכל צרותיהם ומכאוביהם, לתמוך ולהיות שם בשבילם ולעזור. לטפל בהם ואפילו סתם להיות שם כשהם רוצים בחברתי.
אני לא אמא תרזה וגם לא מתיימרת להיות אחת כזו, אני פשוט מרגישה עייפות נפשית (וגם פיזית) מהשבוע שחלף וזקוקה לקצת זמן איכות עם עצמי. מרוב שהייתי עם כולם כבר שכחתי את עצמי.
הקש ששבר את גב הגמל היה כשחברתי השתויה טרקה בעוצמה את דלת ביתה על פניי, תוך הטחת האשמות שאני מעדיפה את X על פניה, שאני אף פעם לא רוצה להפגש איתה ושהיא שונאת אותי ושמצידה אני יכולה לעוף מביתה וללכת להפגש עמו.
האשמות כמובן לא נכונות, עובדה שנפגשנו רבות במהלך השבוע ושנעתרתי לבקשתה לבוא לביתה לאחר חצות, למרות היום המעייף ולמרות שכל מה שרציתי היה ליפול על מיטתי הרכה ולשקוע בחלומות. אמנם עלה בי החשש שהיא באמת חושבת כך, הרי מילותיו של אדם שיכור הן מחשבותיו של אדם פיכח, אך הזכרתי לעצמי בסבלנות שלא עשיתי שום דבר רע, היא שתויה וזורקת משפטים בלי לחשוב. לא התרגשתי יותר מדיי, גם כאשר זרקה עליי את התיק שלי ודרשה שאפנה את עצמי מביתה, ופשוט הלכתי במחשבה שאני לא מתכוונת להשאר במקום בו מתייחסים אליי כך. היא לא הייתה צריכה אותי יותר, היא הייתה בטוחה בביתה ושום סכנה לא נשקפה אליה. הלכתי ללא רגשות אשם.
היום קיבלתי ממנה הודעה עם סליחה על אתמול, ושהיא ממש לא חושבת כך, והחששות הזעירות שצצו בליל אמש נרגעו.
כאשר כבר הייתי במיטתי, סימסתי לX: "אני כל כך עייפה מלהכיל אנשים... בא לי לישון". הוא לא ממש הבין את כוונתי גם כשהסברתי לו. וויתרתי והלכתי לישון.
התעוררתי בתחושה חזקה שהיום אני רק בשביל עצמי. אחרי צפייה בפרק של ארץ נהדרת הנחתי את הפלאפון בצד והלכתי לאכול בסלון, נהנית מבית ריק ומהשקט חסר הדאגות המאפיין את יום שבת. אחרי שמאסתי בעיתונים ונגינה, עשיתי את הטעות המתבקשת והלכתי לענות לכל אותן הנשמות אשר סימסו ולא קיבלו מענה. שוב נשאבתי לעולם החברתי ולהרגשת העייפות הנפשית שדיי הספיקה להתמוגג במהלך היום. עניתי לכולם בקצרה ולא התעמקתי כפי שהייתי עושה בדרך כלל, וזרקתי את המכשיר הצידה.
כעת אני הולכת לסדר את החדר, את עצמי ובעיקר את הראש... לקראת שבוע חדש עמוס באנשים, חברים וחוויות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
the L world
