*היה פה משהו פעם*
אני לא קשורה לחיים.
היום בעבודה באו חבורת ילדודס שעולים לתיכון או לכיתה ט' או משהו(אני מניחה),והם היו כאלה חמודים.
הם לא היו מרוצים מהעובדה שאני קוראת להם חמודים(אני גם נראת בגילם,חה)...הם רוצים להיות מגניבים.
וואלה,באיזשהו מקום בת תת תת תת תת תת תת תת תת מודע אני מקנאה קצת.
כי הכל לפניהם.כל השנים הכי יפות(לא בשבילי אולי,אבל בשביל רוב האנשים),כי הם כאלה חמודים ושמחים,וצוחקים מכל שטות.
וכי לילד היחיד בין הבנות הייתה תסרוקת ממש מוזרה אך חביבה.
אבל אם לחשוב על זה בהגיון,זה רק לחץ.זה צו ראשון,זה צבא וכל מה שנלווה לזה,זה בגרויות ומבחנים,זה חצ'קונים והורמונים,וגאד דאמט!אי אפשר לקנות אלכוהול.
מחר עבודה שוב,אבל הפעם בלי עקבים.אני רוצה להיות מסוגלת ללכת עד גיל 75 לפחות.
ואח''כ,נקווה ששינה ופאב חביב.
אני מתגעגעת.
לבירה שלי ולצ'ייסרים שקוראים בשמי.
אם תהיה סיבה לחגוג אולי אפילו שוט.
*גם פה היה משהו*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
