חג היום?לא מורגש בכלל.
ציפיותיי מהשבועות הקרובים הן שיקרו עוד דברים משמחים ומרגשים וכיפיים,שיהיה למה לצפות חוץ מלשגרה האפרורית בעבודה.
אחרי חו''ל עם אבא יקר,באיזשהו מקום הפסקתי להרגיש צורך לרצות אותו כל הזמן ולדאוג ממה שהוא חושב עליי.
למה זה מגיע לו בעצם?
הוא אוהב אותי כי הוא מוכרח,הוא לא עושה בשבילי כלום ורק מפזר הבטחות באוויר,לא אומר לי אף פעם מילים טובות רק עוקץ כל הזמן...והכי חשוב,פשוט לוקח אותי כמובנת מאליו.
בהתחלה חשבתי שזאת החלטה שלי להפסיק את זה,אבל אני מבינה עכשיו שזה היה ויהיה חזק ממני.
הוא אבא שלי ואני אוהב אותו תמיד,בדיוק בדרך שבה הוא אוהב אותי.
אני אתקשר אליו רק כשאני אצטרך משהו.*
אני אדבר איתו באדישות.
אני לא ארוץ לספר לו שום דבר שקורה לי בחיים,מצידי שיגלה שעברתי טסט(כשזה יקרה,אלוהים ישמור) מסבתא שלי.
מעכשיו אני מתקשרת אליהם למספר של הבית,רק כדי לדבר עם האחים ואישתו.
אני לא צריכה את האישור שלו על הקעקוע שלי,כי הוא כבר לא קשור אליו בשום צורה.
אני לא אחבק אותו.
*אני חייבת לציין שלא מדובר בכסף.
הוא הבטיח המון,המון דברים.להביא כלחודש,להביא לשיעורי נהיגה.הוא קנה לי כמה מתנות בחו''ל,נתן לי חלק לנסיעה לאילת ואני אסירת תודה על הכל.אבל אני יודעת שללא בקשה שלי הוא לא יחשוב על להביא לי שקל.כסף אני לא מבקשת ממנו.
אני לא חושבת שזו חוצפה מצידי לבקש מאבא שלי כסף לאילת,או לכל דבר אחר.אבל יותר אני לא אעשה את זה כי הוא מתנהג כאילו זאת כזאת טרחה כל פעם.לשני אייפונים יש לו כסף,לאין ספור מתנות יש לו כסף,אפשר לחשוב מה ביקשתי.
יותר זה לא יקרה.אני שילמתי על חו''ל בעצמי וכך זה יהיה תמיד(לא שאני אסע איתו אי פעם לאנשהו).
אז כשאני אומרת אצטרך משהו,הכוונה היא לדברים אחרים שלמרבה ההפתעה אפילו לא עולים לי לראש כרגע.
וזה פוסט מאופק מאוד,שיהיה מובן.
תודה לו רק על הפאדר אישיוז,אחי החמוד ועל חוסר ההערכה שגורם לי לרצות ולנסות להוכיח את עצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
