רציתי לכתוב כמה שורות מדוכדכות ועצבנית בנוגע לעבודה שלי והאנשים שמאכלסים אותה.אבל תכלס?עם כל הרע,יש גם טוב.יחסי.יחסי לאחרים ויחסי לנסיבות.
אני רוצה שימשיך ככה עד הגיוס(מבחינת העבודה), והדבר היחידי שאני יכולה ורוצה לשנות זו אני עצמי.
פעם פחדתי מליצנים.לא אלה ששמים אף אדום והם גוד טו גו,אלא ההארדקור,המאופרים עם החיוך הקריפי שרוצים לשחוט אותך.אממ,כן.
אני מאמינה שהמקור לפחד טמון בעובדה שבגיל6,הוריי היקרים והדואגים לא הסתירו ממני את הסרט,שלא זוכרת איך קוראים לו בעברית שמבוסס על ספר של קינג ובו יש ליצן מפחיד.מה זה מפחיד,מפחיד זה לא מילה.
בקיצור, בגלל שגדלתי להיות לבחורה מזוכיסטית, אני אוהבת לראות דברים שמפחידים אותי.
וואו אני אפילו לא יודעת לאן אני חותרת עם הקטע הזה,פשוט ראיתי תמונה של ליצן מפחיד ובמקום לנהוג כבימי קדם ולרוץ בצעקות לאמא הסתכלתי בתמונה די הרבה זמן.
יש איזה מפונקת אחת שנאלצתי לבלות איתה ועוד כמה חברותיי בפאב לא מזמן,שחשבתי שאני פשוט אשליך אותה לכביש.
אבל מה אני אגיד,בעיה שלה.
גוד לאק אין לייף,ביץ'.
עדכוני פאדר אישיוז:
היום הייתה מעידה קטנה בדמיוני,אבל לפחות היא הייתה רק בדמיון.אבל גם זו מעידה.
גם לחשוב ולדמיין ולפנטז זה חלק בלתי ניתן להפרדה מהתסביך ואני לא יכולה להקל ראש!
צריך לחתוך את החוט!לגמרי!
ביום שבו אהיה אדישה לגמרי למילותיו ולדמותו,זהו היום שבו אהיה פטורה מהתסביך שלי לחלוטין.
אני לא מוכנה לתת לתסביך להפוך אותי לקלישאה.
אני לא מוכנה להפוך לכלבה של התסביך.
ואני לא מוכנה להכנע ללחצי העבר והשתכנע שתסביכים שאלה בעצם מלווים אותנו כל החיים.לא משנה מה.
הדבר האחרון שעשיתי שהה תוצאה מוחלטת של התסביך הזה,הוא לעשן.
אבל זה סוד.ואף אחד לא יודע ואף אחד לא ידע.וזה סוד!אז שקט.
ואני בכלל לא מעשנת.
די.
_____
http://www.youtube.com/watch?v=lY5i4-rWh44&p=91F859B76AD9B76D&playnext=1&index=18
בבלוג זה
בכל הבלוגים
