What Does The Bird Care

אני רוצה כבר להרגיש שזה הבית שלי.

להיות שייכת, להכיר הכל.

אני מניחה שזה משהו שכולנו שואפים אליו בתת מודע, אבל כרגע זו השאיפה המרכזית והעיקרית שלי.

לפחות לא בטירונות או בקורס.אבל גם בהסמכה הייתי מוותרת על זה.

טוב.נסכם בזה שבסופו של דבר,

כולנו כנרים על הגג.

שבת שלום.

מוזר לי לסכם,אז אני לא עושה את זה.

בסופו של דבר אני זו אני, אבל מה שבאמת למדתי על עצמי בתקופה הזאת זה שאני מסוגלת לדחוף את הגנים הדפוקים שלי לצד כשצריך, ואח''כ הם כבר חוזרים לבד.

אני אוהבת את הבנות שביליתי איתן בשלושת החודשים האחרונים, ואין לי מילה רעה להגיד על התקופה המדהימה הזאת.

כל החדש הזה לא ברור לי, ואני מרגישה שעברו עידנים מאז שהייתי משהו אחר.

כאילו נולדתי בטירונות.

לא זוכרת מה הייתי קודם,לא זוכרת איך היה לי בעבודה,כמה כסף בזבזתי ומה אכלתי לארוחת בוקר.כלום.

אני אומנם מרגישה כמו לוח מחוק,אבל לצערי אני ממש לא.

ויש את הפאקים האישיותיים שמונעים ממני דברים, אבל הם מעטים ואני משתדלת לא לייחס להם חשיבות רבה מדי.

עכשיו כשאני בת 19 הגיע הזמן באמת.

ועדיין,

עדיין אני פוטנציאל בלתי ממומש.

קשה זה טוב,

וכואב זה מצויין.

טוב לי,

ואני יודעת שזאת תקופה שלא תחזור על עצמה.

כל כך מוזר להיות בבית.כנראה שצמח לי עוד בית בדרום.ועוד חודש יהיה ממש קשה לעזוב.

מה נותר לי לעשות חוץ מלהפנים ולהשלים שאני זאת אני?

הכל מסביב התפזר, ואפילו שיש הזדמנות לא בא לי לראות כמעט אף אחד מהחיים הקודמים.