אני יודעת שהרבה פעמים אני לא בסדר.עם עצמי ועם אחרים.
אני חייבת להשתנות.
אומנם אני לא מי שהייתי פעם מהרבה בחינות, אבל התכונות החדשות שלי הביאו לי הרבה צדדים שליליים.
קודם כל,
ללמוד להסתכל על הטוב.
ויש הרבה טוב.
ולא להתפס לקטנות.
כי בסך הכל כולם שם בשבילי.כמעט.לפחות מי שמבין.
וגם אם לא יקרה מה שציפיתי לו, אז מה.בגלל זה בדיוק אסור לצפות.רק לשאוף לכי טוב שלך.אחרת זה סתם הורג.
וזה מצחיק אותי כל כך להגיד את המשפט הזה בפעם המי יודע כמה, אבל ממחר אני בן אדם חדש.בלי להתעצל-קדימה לעבודה.
אז כמו שמפקדיי היו אומרים,
בהצלחה.
השבוע תעבור שנה מאז.ואני בכללעדיין לא מאמינה שזה קרה. אני לא מאמינה שאנחנו כבר לא ילדים קטנים שצריכים לחזור ב12:00 הביתה. אני לא מאמינה שבחיים לא אראה או אחבק או אשמע אותו יותר.
האשמה באה בגלים. פעם אני אדישה ופעם בא לי למות יחד איתו.
איזה מזל שאין לי זמן לחשוב על זה.
ומה זה האפטר בלת"מ באמצע שבוע הזה בכלל?
לילה טוב ישראל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
