לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

What Does The Bird Care


20 שנה של פוטנציאל לא ממומש

כינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2010


http://www.youtube.com/watch?v=v3GbQXYCbxs


אני רוצה דירה שכורה ומסריחה עם שותף.

שבה תמיד יש בירה קרה במקרר.

הרבה ספרים,דיסקים,תל אביב או ירושלים.

עד אז-עבודה קורעת וצבא קורע.

שנתיים וחמישה חודשים.

סי יה.


כולם פשוט...טיפשים.

לא נשארו אנשים איכותיים בעולם?

נכתב על ידי , 28/8/2010 14:30   בקטגוריות בלבולי ביצים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לא,הכל סבבה.

*כי לא שכחתי אוכל היום.

*כי לא-לא יצאתי כל השבוע.

*כי בחירת המחסנאים בעבודה שלנו אינה מזעזעת.

*כי אני לא מרגישה מגעילה.

*כי אני לא מבזבזת כסף על כלום.

*כי יש לי עם מי לדבר.

*כי כבר עשיתי את הקעקוע.


החיים בזבל,ואפילו לא בגלל הדברים החביבים האלה שקרו לי היום.

 

 

נכתב על ידי , 25/8/2010 20:34   בקטגוריות חם לי ואני עצבנית, ראבוטה, דברים שקורים רק לי, בלבולי ביצים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מת?


הוא אהב את שנות ה70.הסדרה כאילו.

והוא היה כזה בן אדם טוב.

אבל הדמעות באות לא כשאבא שלו מדבר.ולא כשסבתא שלו בוכה.

הן באות כשאני מקפלת טייצים בעובודה.

ככה אני כותבת כשאני שיכורה.

מחר אני אקרא את זה ואצחק.

הרוסים האלה

שותים באזכרות.פויה פויה פויה!

כופרים.

סתם,אני כבר לא כל כך שיכורה.עבר לי.

עכשיו סתם בא לי לחפור.וברגעים האלה כולם נעלמים,כרגיל.

ואין כתף לבכות עליה.אולי לא מגיעה לי כתף.

אולי אני צריכה בעיטה.

כי יום אחד אני אתעורר בין שיחים מסריחים ואמא תגיד לי אמרתי לך.

וזאת לא מסקנה מהיום,זה לא שאני משתכרת באזכרות עד למצב כזה,סתם נזכרתי בזה עכשיו.

ואם אני אמות אני לא יודעת מה יהיה.

במשפחה בטח יתגברו בסופו של דבר,אבל אבא שלי בטח ירגיש אשם כל החיים.

ואמא גם

ועל סבא וסבתאX2 אני בכלל לא מדברת.

אז אולי אני צריכה לשמור על עצמי יותר.

בא לי לנסוע לבלארוס יותר מתמיד.לבקר את חיים ואת המתים.ואת הנהר האהוב עליי,והיער שליד הבית.

ואת הקפה שיש בו מילקשייק תות.

ואת בית הקיט(ממש) הקטן שלנו עם החרקים והריח של העץ.

ואת הצעצועים הישנים שלי.

ואת המטבח שבו הכל נראה טעים.

והשרותים הציבוריים המוזרים עם החור ששנאתי כילדה.

ואת גן השעשועים דמוי הסופרלנד לא של עיר הבירה,אלא של העיר שלנו,שהמתקנים בו חורקים כל כך שכל שניה נראת כמו נצח.

ואת המטוס המסריח.ואת הקור.ואת הבית.

 

נכתב על ידי , 22/8/2010 01:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKashtanka אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Kashtanka ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)