לגעת.

ואתה רחוק ואנחנו רשמיים. ואני רוצה שמישהו יחבק אותי וילטף לי את הראש וייתן לי לבכות ויגיד שזה בסדר, שאני בסדר. שהכל יעבור. ואחרי שהדמעות שלי יהיו יבשות, ייתן לי יד ויגיד לי שעכשיו אני צריכה להתחיל להתמודד. ויכוון אותי. אני מרגישה כל כך אבודה ולבד. וזה קצת אבסורדי שאני רוצה יחד כי אני לא מספרת לאף אחד ולא משתפת ורוצה להתמודד עם הכל לבד ושאף אחד לא ידע. וזה סותר. אני יודעת. לא יודעת מה לעשות, אני לא מרגישה טוב. פיזית, רגשית. ווטאבר. אני מרגישה בעיקר לבד. ונואשת יהיה איתי מישהו, ועם פרנציפ חזק מידי כדי להרשות למישהו להתקרב. כזה דפוק.

אני לא רוצה ללכת לישון. הלוואי שמישהו היה פה.