זה היה ניסיון נחמד,

והוא עזר לי להבין שזה לא המקום הנכון לחזור לכתוב בו.

יש פה עבר שעוד לא התגברתי עליו והוא עוצר ומושך אולי אליו קצת.

בייביי

אתמול כשרצתי נזכרתי בלפני שנה וחצי-שנתיים כשהתחלתי להיכנס לכושר ריצות. לא הייתי בכושר של 10K, וגם היום אני לא, רק שאז לא ידעתי שאני מסוגלת להיות. אז הופתעתי מעצמי ומהגוף שלי, הייתי גאה והתמלאתי אדרנלין וכוח רצון.

חראם על כל הפתקיות שהייתי רושמת אחרי ריצות כאלה ותולה על הארון.

'קל לי', 'כיף לי', 'אני השראה' וצ'יפנוקים כאלה,

נראה שאצטרך לשכתב אותן בדם יזע ודמעות. טוב, בעיקר יזע.

-

וחשבתי, כבר לא בהקשר הריצה, שאני מתגעגת לעצמי הכותבת, 

שאם אני מדברת אז הכל חלקים וכשהם מתחברים זה כבר מתפצל בין אנשים ששומעים,

והשטף הזה, 

הוא נעים.

אז תודה לך מורן, את לא יודעת אבל השטף שלך הזכיר לי אותי.