אני מרגישה כ"כ מטומטמת. גאד, כמה שאני מרגישה מטומטמת....
בסדר, אז הם נכנסו ודיברו אחד עם השני, לא ביג דיל, זה יכול להיות על כל דבר.... ואז היא נכנסה לדבר איתו, בסדר נו...
ואז, איך שאתה הגבת לניחוש שלי... ואפילו ענית לי! הסברת לי איפה טעיתי ואיפה צדקתי!
ואני הרגשתי כ"כ מטומטמת...
אבל אתה באמת תמכור ככה את חבר שלך? רק כדי להראות חזק יותר בעיני ידידה שלך, ככה אתה תמכור את החבר הכי טוב שלך?
זה לא מתאים לך, זה לא מתאים לך ובכל מקרה אני מרגישה מטומטמת.
בין אם עבדת עליי ובין אם באמת מכרת אותו ככה. אני מרגישה מטומטמת.
ואיך שאת הסתכלת עליי אחרי זה, כאילו בכלל לא הייתי בכיוון כל הזמן הזה ואני סתם ילדה מטומטמת וקטנה. הרגשתי כ"כ מטומטמת.
וכל הזמן הזה שניסיתי, שנתתי לו הזדמנויות, שדנתי עם עצמי - האם אני רוצה או לא? כל הזמן הזה פשוט הייתי מטומטמת.
ואני גם שונאת אותך, שמתנהגת כמו מטומטמת וגורמת לי להרגיש נבוכה. נבוכה ומטומטמת.
אני שונאת להרגיש מטומטמת.
אני שונאת להרגיש נבוכה.
אני שונאת להרגיש שכל הזמן הזה הייתי בכיוון הלא נכון בכלל.
אני שונאת להיות צודקת.
אני שונאת לטעות.
אני שונאת כשאחרים צוחקים עליי.
אני שונאת את עצמי ואת האופן בו אני דשה בדברים יותר מידי.
אני שונאת את עצמי ואת האופן בו אני תמיד מנסה להפסיק לדוש בדברים, ואז אני פשוט אומרת לעצמי, כאילו עצמי זו לילך, או מאיה, או נחמה, אני פשוט אומרת לעצמי "לא אכפת לי". אני אומרת את זה לעצמי וממשיכה לדוש בדברים האלו, למרות שאני יודעת שאני אשנא את עצמי אח"כ.
אני שונאת את עצמי.
כינוי:
doohickey
בבלוג זה
בכל הבלוגים
