חזרתי היום ממחנה חמישה ימים באילת D:

היה לי כל כך כיף במחנה! ממש פחדתי שיהיה משעמם או שהאנשים יהיו יבשים... אבל הכי פחדתי שיהיה כיף והכל ואני פשוט אשקע לי בבאסה ואחשוב עליו כל היום...

אבל לשמחתי הענקית זה לא קרה (:

ביום הראשון והשני כן חשבתי עליו, הרבה. אבל לאט לאט זה עבר... ממש עזר לי להתרחק מהבית, מהמחשב, מהכל.

הנה סיפור הזוי- בלילה הראשון ישבנו כמה ילדים על הדשא (באכסניה של בי"ס שדה אילת) ואז באו שניים שנראו ערסים כאלה ואז הם ישבו לידנו והתחילו לדבר איתנו... לי הם נראו מלחיצים קצת, אבל היינו עם הרבה אנשים אז לא היה לי אכפת. אחרי כמה זמן אנשים התחילו ללכת לחדרים ונשארתי רק אני איתם, בהתחלה ממש נלחצתי אבל באמת שהם היו נחמדים. ואז הם ראו שאני מבואסת ושאלו מה קרה אז סיפרתי להם על החבר והכל. אז הם התחילו לתת לי כל מיני עצות כאלה לחיים של "הוא לא שווה את זה" "אל תיתני לבנים להתייחס אלייך איך שבא להם" "שימי זין על בנים"... עכשיו זה לא שלא אמרו לי את זה, שמעתי את זה הרבה. אבל משום מה לשמוע את זה משני אנשים זרים לגמרי שינה משהו אצלי. הרי ברור שההורים והחברים אומרים את זה גם אם זה לא מה שהם חושבים כי הם רוצים בטובתי. בכל אופן, מאותו לילה ניסיתי להתייחס לכל זה אחרת.

בין היתר התחלתי גם לכעוס עליו, כדי לנסות להתגבר עליו. תכלס- זה עוזר.

אני חושבת שאני צריכה לדבר איתו, להגיד לו באמת הכל... בהזדמנות...

בקיצור, כרגע אני מתה מעייפות אז אני אעלה בקרוב פוסט עם תמונות מאילת... שווה לחכות [;