היום בשיעור מחשבים אני ומשושה קבענו לשבת ביחד, היא נכנסה לכיתה ושמה את התיק ליד שולחן מאחורה. ואז הוא הגיע ושם את התיק שלו לידה. העפתי לו את התיק, בלי שום נסיון להסתיר את הסלידה והנחתי את שלי במקומו. "תגידי לה שאני יושב פה!" הוא אמר לה "לא, קבעתי איתה קודם".

כאן השתלט עליי היצר הילדותי שלי שהתבטא בלהגיד לו "זובההה" ולהראות לו את האצבע המשולשת המקסימה שלי.

באיזשהו שלב בשיעור המורה הזכירה משהו עם ערך מקסימלי ונתנה דוגמא של הילד הכי גבוה בכיתה. הוא ישב בשולחן לפנינו ואז הוא הסתובב ואמר משהו על זה שאני כנראה הכי נמוכה. עשיתי לו פרצוף חמוץ והוצאתי לו לשון.

ילדותית? אני יודעת. מפגרת? גם את זה אני יודעת ^^"

בקיצור, כרגע אנחנו במצב של לדבר אחד עם השני (אמנם כמה שפחות, אבל לדבר). בעיקר העלבות והשמצות אבל אני מרגישה צורך כזה, להוציא עליו את הכעס שנצבר בי כבר חודשיים בגללו.

אוקיי, אני מפגרת. אבל למי אכפת?! העיקר שזה נותן לי הרגשה טובה ולא פוגע באנשים (לא כאלה שלא מגיע להם).