סוף סוף אולי המחשב הגיי יסכים להעלות לי את התמונות D:

טוב אז התמונות צולמו ע"י מאיה הכוסית על מהחלל (; לפני דיי הרבה זמן....

הנה אלה שהכי אהבתי ^_^

תהנו (מוזמנים להגיב ולהמליץ D:)

אז כן, כמובן שהזמן עושה את שלו. שלשום אחרי הבשורה היה לי כל כך קשה, כל כך הרבה בכי ודמעות.

אבל כל כך הרבה אנשים היו שם בשבילי- אם זה שיחות טלפון ארוכות או לבוא אלי או אפילו השיחות צ'אט בפייס או במסן :)

וזה בדיוק מה שהייתי צריכה, את התמיכה הזאת והעידוד.

אני לא בן אדם ששומר הכל בבטן אולי זה מעיד על חולשה באופי אבל לדעתי לשמור בבטן זו טיפשות במיוחד כשזה נושא כזה שאין מה להתבייש בו. דיברתי אתמול גם עם אבא, גם זה הקל עלי קצת. למרות שהתאמצתי לדבר בקול יציב הוא בגד בי, ושוב דמעות ועוד חיבוק ועוד בכי.

כבר יותר טוב לי כרגע למרות שרק מחר בתכלס אבא עובר והחיים באמת ישתנו אבל עיכלתי את העניין וההלם עבר (פחות או יותר...)

אני דואגת לאח שלי (האמצעי), לו אין עם מי לדבר והוא גם לא כל כך פתוח בקטע הזה. הוא כל כך רגיש ואני באמת רוצה להיות שם בשבילו. למען האמת, אולי זאת אפילו הזדמנות טובה בשבילנו להתקרב קצת כי באמת שהיחס בנינו לא משו...

אני ממשיכה לנסות לשדר ולהיות אופטימית ואין ספק שאני שואפת את הכוח מהדודים ובעיקר מהחברים (:

אז מחר בצפר? האמת שאני לא כזה בבאסה כי אני חושבת ששגרה תעשה לי רק טוב, וחוץ מזה שאני כבר מתה מגעגועים לכולם! ♥

אמא קראה לי לסלון. האחים שלי כבר ישבו על הספות. "אני ואבא רוצים להגיד לכם משהו" היא אמרה לנו.

כל כך פחדתי שזה מה שהיא הולכת להגיד.

אני כבר לא זוכרת מה בדיוק הם אמרו אבל למי אכפת?

הם החליטו להפרד (כאילו לא בדיוק להתגרש אבל בערך).

הדמעות פרצו החוצה, בהתחלה ניסיתי לעצור אותן ואז פשוט נתתי לזה לצאת.

רק אחרי איזה חצי שעה הצלחתי להפסיק אבל רק לכמה דקות, כי הכל התפרץ עוד פעם.

אני לא יודעת למה כל כך קשה לי עם זה, זה לא שקרה משהו טרגי חס וחלילה..

ואבל זה המשפחה שלי! הבית שלי! הדבר הכי קרוב ומוכר ובטוח.

פתאום נראה שזה קורס.

אני יודעת שזה לא, שזה הכל לטובה ובלה בלה בלה.

ובכל זאת העיניים אדומות מבכי, הלחיים דביקות מהדמעות והמחנק הזה בגרון שחוזר כל כמה זמן.

אז עכשיו קשה לי, אפילו מאוד. אבל אני יעבור את זה.

אני סתם מנפחת את זה יותר מידיי.

ובאמת שהאנשים סביבי ממש תומכים ומעודדים (הבודדים שסיפרתי להם עד עכשיו...)

אוי כוסעמק ;~;

***

תגובות יתקבלו בברכה :|

איזה מבאס זה כשנגמר החופש וחוזרים ללמוד ._.

לא נורא, נשארו בקושי חודשיים עד סוף השנה (מי היה מאמין?!)

אז מה עוללתי בחופש הקצר? נפגשתי עם חברות, יצאתי למחנה סיירות (8D) אדיר ברמות על מהחלל ואתמול חזרתי מכנס ג'אגלינג בסחנה שהיה מממממש כיף <:

ומה כמובן שלא עשיתי? מה שהיייתי אמורה >< שיעורים, עבודות, מבחנים וזה...

ושוב אני נוכחת לדעת כמה אני גרועה בלארגן את הזמן שלי :|

חוץ מזה, במהלך החופש ניסיתי לחשוב קצת (מאורע נדיר)... והגעתי לכמה החלטות שלא נראה לי שיהיה לי אומץ לממש. בתאוריה זה דיי פשוט, כשזה בראש שלי הכל נהדר אבל... החששות של 'אם' ו'אולי'... נקווה לטוב :)

אז עכשיו נשארו לי יומיים וחצי לנסות לעשות את כל מה שלא עשיתי עד עכשיו. יאיי ><

יותר מידיי רשע יש בעולם. יותר מידיי רצון להזיק בלי כל תועלת או תכלית.

ולא רק רשע נוראי של אנשים חולי נפש שהולכים ורוצחים בלי שום סיבה, רשע אחר, קטן יותר- כביכול, אפילו ידידותי.

אני מדברת על הרשע הזה שיש אצל כולנו, גם בי.

הצורך להעליב או לפגוע באנשים שלא הכי חשובים לנו, בלי לחשוב למה זה יגרום.

הרצון הזה להגיד איזו עקיצה שנונה, גם אם מישהו יעלב- זה באמת משנה?

ואפילו הצחוק הזה, הגיחוך הקל כשעולה על פנינו כשמישהו אחר נפגע.

עד שזה מגיע אלינו- ופתאום זה לא בסדר? פתאום זה מעליב ופוגע?

זה הרשע הזה שלא יודע גבולות, מעטים עוצרים לרגע ואומרים "עד פה, אולי קצת נסחפנו".

רק מילה קטנה, רק איזה משפט.

אבל זה לא רק. זה אף פעם לא רק.

ואני לא באה להעביר ביקורת, כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו בשני הצדדים. חלק מזדהים יותר עם הצד הפגוע וחלק יזדהו יותר עם הצד הפוגע. אני אישית מוצאת את עצמי בשניהם. אז נכון, סביר להניח שאני לא ממש יכולה לשנות את המצב אבל מספיק שבפעם הבאה שאני מתכוונת להגיד משהו- אני אחשוב על זה. ובפעם שאחר כך אני כבר אחשוב על משהו אחר להגיד, פחות פוגע. ואולי, בפעם שאחריה אני כבר אמנע מלהגיד את מה שרציתי.

אני לא מאלה שחושבים שהם יכולים לשנות את העולם. להפך, בקטע הזה אני מהפסימיים. אבל אני עדיין חושבת שבמקרה הזה אפשר לעשות משהו. גם אם זה רק בקרב האנשים שקרובים לכם. אפילו אם זה רק אתם, לדעתי זה שווה את המאמץ. מה תפסידו אם לא תגידו איזה מילה עוקצנית? לא תפסידו, אבל תחסכו מעוד מישהו עלבון. אולי אפילו תרוויחו עוד חבר.

שווה את המאמץ?

נפגשתי עם מאיוש סוף סוף (לא ראיתי אותה מלאאא זמן) ויצאנו לצלם עם המצלמה הסופר מגניבה שלה :)

וממש רציתי להעלות כמה תמונות כי באמת יש כמה מדהימות אבל המחשב שלי אידיוט... אולי עוד מעט אני אצליח :P

חוץ מזה, היום שוב אמא התעצבנה עליי והגעתי להחלטה שאני ממש חייבת לשנות את המצב ולהשתדל לא להגיע למצבים כאלה, גם אם זה אומר לשמור את החדר מסודר (ובאמת שזה קשה XD). אני חושבת שגם ככה היא עוברת תקופה לא קלה, אני צריכה להיות שם בשבילה ולא להפך. אני ממש מקווה שאני יצליח.. לא לריב איתה :)

מה עוד? אני עדיין חייבת שיחות לכל מיני אנשים... אבל אני אגיע לזה רק אחרי פסח. כי קודם כל פנים פול פנים זה הכי טוב וחוץ מזה, אני עדיין מנסה לדחות את זה קצת.

אפרופו פסח- הוא הולך להיות מדהיםםםםם! יש לי כבר תוכניות פחות או יותר לכל יום ^^ (כזאת אני) וכבר הספקתי לישון אצל חברה ולהזמין אחת אליי D: הבעיה היא רק מתי לעזאזל אני לומדת לשלושה מבחנים ועושה עבודת שורשים באנגלית?! -.-" טוב נעבור גם את זה ;)

חופש נהדר לכולםםםם! ♥