מחפשת בסיבוב

ימים מעייפים, מאתגרים, מצחיקים, אבל ללא מילים בראש עברו עליי, ובסופם - עבודה שכל כך רציתי, בידיים שלי.

צחוקים. המון צחוקים בימים האלה.

נ' שזרקה את ההוא שהבריז לה לדייטים החל מהדייט השני (הדייט הראשון היה מזמוזי לחלוטין, אבל היא מתעקשת לקרוא לזה דייט), בכתה כי "כבר שנתיים שלא היה לה אף אחד", ושכחה שעד לפני חצי שנה היה לה חבר. כשהזכרתי לה את העובדה הנשכחת הזו אמרה כי: "הוא לא נחשב!". צחוקים.

הייתה גם נסיעת בנות בסוף השבוע לזכרון יעקב ובנימינה. הנסיעה הייתה שלי ושל ר', חברה חדשה מהלימודים. עד כה לא הייתה לנו הזדמנות לדבר. בלימודים אנחנו מנהלות שיחות קצרות אבל משמעותיות בהפסקות ובדרך למגרש החנייה. עכשיו החלטנו, נסיעת בנות בשבת בבוקר, חוזרות בלילה. נסענו לזכרון ומצאנו פינה שבה אין תיירים ומשפחות עם ילדים וכתמי גלידה, מעין חורשה שקטה כזו בין הבתים. לקחנו קפה לדרך והתיישבנו שם לשיחה של שלוש או יותר שעות. זו הייתה שיחה מדהימה שהיו בה המון צחוקים,

אבל הייתה גם הכרות אמיתית שבה גילויי לב.

אני פתחתי את כל העניינים שלי עם ההורים ובמיוחד עם אמא שלי, שאליה קפצנו בדרך לומר שלום. משהו בעובדה שר' מכירה אבל לא מכירה אותי באמת גרם לי להיפתח מולה בדיוק ובבהירות עצומה. היא הרגישה כך גם כלפיי, ושיתפה אותי במצב הלא נעים שהיא נמצאת בו עם אמא שלה. משהו אחד שמחבר ביננו, וזה נעים להרגיש שיש חברות חדשה שמתפתחת. (כל הזמן אומרים לי שקשה למצוא חברים אחרי גיל 30, ויש לי מספיק חברות, לכן זה מתוק פי חמש להכיר מישהי שתצטרף לחבורה היקרה שלי באופן אמיתי כל כך). לא יכולנו להפסיק לדבר. נסענו לשוני והתיישבנו על גבעת הדשא, מכרסמות קוביות מלון המשכנו לדבר, ולדבר, ולדבר, וזה לא נגמר. איזה כיף.

תחילת השבוע והפתעה מתוקה בצורת טלפון, שבו מבשרים לי שהתקבלתי לעבודה שכל כך רציתי. המקום הזה, נכנסתי אליו והרגשתי מיד בבית, מוזיקה, צחוקים, כיף, וגם עבודה יצירתית ומאתגרת. הטלפון הזה עשה לי את היום. בעצם כבר את השבוע (כמה מהר מגיע יום רביעי, ומחר חמישי!). היום התחלתי וכל כך הרגשתי במקום שלי, אחרי עבודות זוהרות מבחוץ ועמומות מבפנים, העבודה הזו מתאימה לי כמו כפפה ליד. וכמה כיף להיכנס למקום שעל היום הראשון, על החפיפה הראשונית, כולם גורמים לך בעיקר לחייך.

נדמה לי שהאור שהיה כבוי יחסית, לפחות מבחינה מקצועית, נדלק עכשיו.

שמיעה סלקטיבית: זה הזמן להוציא את מוריסי מהבוידעם המוזיקלי ולחייך, ושכולנו נחייך, וגם קניתי בגד יד שנייה לא רע בכלל...

לחצו על התמונה לשיר