מצד אחד אין לי כוח לעולם הזה, מצד שני אני כל הזמן מנסה להילחם. מצד אחד באלי לברוח, להסתתר, להישאר במקום הכי מוגן שיש, בבית שלי, בחדר שלי, בחפצים שלי, בראש שלי, בדמיון שלי, בעולם הפרטי שלי... בלי פולשים שמנסים להחריב אותו!
מצד שני פשוט באלי לפרוץ החוצה, להגשים את עצמי אי שם בחוץ ולעמוד מול העולם הזה, להגשים את החלומות, להילחם למען העקרונות, לעשות משהו בשביל עוד אנשים, ומצד שני שוב כל האנשים והעולם בחוץ גורמים לי כזאת סלידה לפעמים. כאילו אפיסת כוחות מולם. אני שונאת מלחמות מצד אחד, אני תמיד מרגישה איכשהו כאילו משהו בי הפסיד מראש. כאילו אין טעם, וגם אם יש טעם אז זה לא יצליח, וגם אם זה יצליח אז זה לא ישפיע כמו שרציתי. כאילו העולם מייאש אותי. וזה לא שיש לי הרבה ניסיון להתייאש ממנו. אני כאילו מתייאשת מניסיונותיהם של אחרים. מעדיפה לצפות מהמבצר הפרטי שלי במקום להילחם כל כך הרבה. יש שיאמרו עליי פחדנית ואולי גם עצלנית (וכשאני אומרת "יש שיאמרו" אני מתכוונת בעיקר לעצמי...), אבל יש בזה משהו שבאמת מייאש אותי וגם קצת מדכא אולי. אני לא מהאופטימיים במיוחד, וגם לא מאלו בעלי התקווה והאמונה העצמית הגדולה. בקיצור, יש לי הרבה עבודה. אני מצד אחד בוחרת להסתגר בעולם שלי, כי זה הכי קל, הרי אף אחד לא שופט אותך שם, לא זורק הערות שמעצבן אותך באמת להתמודד איתן, לא גורם לך אף פעם לאי נוחות, אתה יודע שתמיד תתקבל שם. המקסימום שיש לך להתמודד איתו זה ההורים, ולי באופן אישי ההורים לא מהווים בעיה, אפילו להפך אני מאוד מחוברת אליהם בזמן האחרון, כך שאפילו הריבים שלנו לא כל כך מסעירים אותי. זה המקום הכי בטוח בשבילי, לא סתם אני מרגישה כמו איזו חייזרית במקום מתבגרת. איזה מן מתבגר מרגיש בנוח הרבה יותר בבית שלו ועם ההורים שלו מאשר בכל מקום אחר? טוב, ככה אני. ולא שאני רואה בזה חיסרון, להפך אני שמחה על היחסים האלה עם ההורים, אבל אפשר להגיד שבמקום זה הבעיות שלי באות לידי ביטוי במקומות אחרים. ויהיה לי קצת קשה גם להסביר אותן מאחר ואני לא יודעת בעצמי במה מקורן. :S
(קצת סטיתי מהנושא עם ההורים וזה, טוב, אבל זה קשור...)
בחזרה לנושא : (פחות או יותר) הבית שלי הוא המקום שלי. מחוץ לבית, אני לא אותו הבנאדם. עם כמה שאני מנסה, איכשהו זה פשוט לא יוצא, וכבר נגמרו לי התירוצים והניסיונות להסביר למה זה ככה. כן, זה מייאש משהו. לנסות להילחם כל יום מחדש בשביל משהו שאני חושבת שאני מגדירה אותו כ"להיות עצמי". בנוסף שלא לדבר על מצבי רוח, לחץ מטורף, מתח, כל מיני חרדות שתוקפות אותו מפעם לפעם... אה, כן, ובלבול רציני בשנה ומשהו האחרונה שלא מניח לי כל כך...(ואני יודעת שאלה הבעיות שיש לרוב בני הנוער. טוב, שיהיו! הבלוג הזה נועד בשביל הבעיות הפרטיות שלי, וגם מה שמעבר מתקבל.)
הרבה פעמים מן הסתם, במהלך הניסיונות הדיי כושלים האלה, אני נופלת. ואם אתם שואלים איך אני יודעת שאני נופלת? אני פשוט יודעת. זאת ההרגשה שלי, ולא שומדבר אחר. ולפעמים הנפילות האלה עושות את שלהן ולפעמים לא. אני יודעת שכשכן, אז קשה לחזור או לפחות להגדיר לעצמך מה זה ה"חזרה" הזאת. לפעמים אתה מרגיש שאתה נלחם פשוט נגד כל העולם, כולל את החברים שלך, וזה כל כך מציק לי, אני לא יודעת אם אני צודקת או שזה רק נדמה לי, מכאן שאני גם לא יודעת איך להגיב ובגלל זה אני בד"כ נופלת במלחמות נגד אלו שחשבתי שאני אמורה להרגיש טוב איתם.
לפעמים בא לי לברוח, ואז אני מזכירה לעצמי את השנה שעברה, שהייתה בכמה אופנים הרבה יותר גרועה מהשנה הזאת (שבעזרת השם תלך ותשתפר), ואומרת לעצמי שאסור לי לברוח, כי זה לא יקדם אותי לשום מקום, כי זה לא יחשל אותי בשום צורה, וזה לא יכול להועיל בשום צורה. אבל מרוב שכאילו אין לי כוחות, זה מרגיש כל כך מפתה...
וזה עוד יותר גרוע לדעת שצד אחר בי כל כך משתוקק לחיות אחרת, להתקדם לעבר החלום שלי, לדעת עכשיו שאני כל כך רחוקה ממנו וכל פעם לנסות לטפס וליפול, לטפס וליפול ככה, זה מרגיש כל כך תקוע. כבר הרבה זמן תקוע. כאילו אני משתנה ממש בקצת, ואני שמה לב לזה, אבל בהחלט לא כמו שהייתי רוצה, וממש לא בזכותי. כאילו אני מחכה שהגורל או אלוהים או מי שלא יהיה ישנו אותי איך שלא יהיה כשאני לא נוקפת אצבע למען זה. זה קצת מזכיר לי פתאום את החלומות שהיו לי פעם, שניסיתי לצרוח לעזרה ופתאום נאבד לי הקול. ניסיתי וניסיתי לצרוח ולא יצא קול, ואף אחד לא שמע אותי ולא בא. זה בדיוק כמו לנסות להתקדם אבל להישאר במקום, כאילו נתקעו לך הרגליים באדמה.
נמאס לי לבכות כבר, וגם נמאס לי מהחוסר מעש, וגם נמאס לי מהריקנות, ונמאס לי מהניסיונות הכושלים, ונמאס לי שלא קורה לי כלום ושאני לא מגלה כמעט שומדבר. ואני לא רוצה מצד שני שיקרה משהו שאני אצטער עליו ובמיוחד אצטער שלא הייתי מוכנה אליו ולא ידעתי איך לאכול אותו.
הבלבול הזה עוד יהרוג אותי.
ובנימה אופטימית זו, אני מסיימת. :-] (חיוך מאולץ...)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
