אני שונאת אותך.
כן, אותך.
אני שונאת אותך.
שונאת אותך!
הלוואי שתמותי, במהרה.
את סתם תופסת מקום בעולם, את לא צריכה להיות פה.
המקום הזה טוב מידי בשבילך.
את צריכה לפנות מקום לאחרים, את לא שייכת.
לכי מפה.
לכי!
אסור שתהיי רופאה, את לא תדעי איך לטפל באנשים.
כן, באנשים. הם אנשים!
לא כמוך, יצור לא מוגדר...
אסור שתהיי רופאה, אז מה אם זה הדבר שאת הכי רוצה להיות,
אף אחד לא ירצה להפקיר את חייו בידייך.
את תהרגי אותו. כן, תהרגי.
את לא חכמה מספיק בשביל להיות רופאה,
את טיפשה. טיפשה מאוד!
אסור שתהיי אמא, את לא תדעי איך לטפל בילדים שלך.
הילדים שלך יישנאו אותך, לא יישתפו אותך בכלום.
כולם יצאו לתרבות רעה ולחיים נוראיים,
את לא ראוייה מספיק בשביל להוליד ילדים, אין לך את הזכות הזאת.
הילדים שלך לא יאהבו את האוכל שלך ואת הדברים שתעשי למענם,
הילדים שלך יבזו אותך על מה שאת ואיך שאת.
אין אדם עלי אדמות שיירצה שתהיי אמא שלו.
את לא טובה מספיק.
אסור שתהיי רעייה, את לא תדעי איך להיות נחמדה ולשמור על היחסים.
את תקלקלי הכל, הכל!
את לא תדעי לאהוב, את לא תדעי לכבד,
את לא תדעי להעניק, את לא תדעי ללטף.
את לא יודעת כלום, וגם לא תדעי.
כי את לא חכמה מספיק וגם לא יפה מספיק בשביל שמישהו יסתכל עלייך.
אף אחד לא ירצה שתהיי חלק מחייו.
את לא ראויה מספיק כדי שתוכלי להיות פיסה קטנה בחייו של אחר.
אסור שתעשי את הדבר שאת הכי אוהבת לעשות,
את גרועה בזה. נוראית!
את מבזה את התחום הזה, את מקלקלת את היופי שבדבר.
את גרועה בדבר שפעם חשבת שאולי את טובה בו.
את גרועה בדבר שאת הכי אוהבת לעשות.
אסור לך לעשות את זה, אסור.
תשאירי את זה לאחרים...
כמעט כמו תמיד.
ובגלל זה,
כן, בגלל כל הדברים הללו,
בגלל שאת סתם תופסת מקום בעולם,
מכערת אותו והופכת אותו למקום רע יותר,
בגלל שאין לך תפקיד בעולם,
כי את לא יכולה לעשות דבר,
בגלל שאף פעם לא תהיי חתיכת פאזל המרכיבה ליבו של אחר,
ובגלל שאת זו את...
את לא צריכה לחיות.
את לא צריכה להיות.
אין טעם...
אין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
