השנה אני הולכת להתגייס.
אז כן, אני לא קרבית, ואבל התפקיד שלי יהיה עבודה עם המון קרביים ועוד פגועים.
ואני רוצה לחוש סיפוק, תרומה למדינה.
אבל היום הזה זה לא עלי, וזה שאני הולכת להיות חיילת גאה למדינה שאני גאה בה.
היום הזה, זה על אותם אנשים שבזכותם אני פה יושבת וכותבת את הפוסט הזה.
אותם אנשים שהקריבו ועדין מקריבים את חייהם בשביל שהמדינה שלנו תהיה בטוחה.
לפעמים אני יושבת וחושבת, למה כל זה? כל הדם שנשפך, כל האמהות הבוכות? גם מהצד שלהם.
ואז אני נזכרת במדינה שלנו. נכון שלפעמים שחושבים על כל אותם האנשים זה קצת אפסורדי שהם מתים למען אדמה.
אבל זאת המדינה שלנו.ישראל.
עברנו כ"כ הרבה שתהיה שלנו. שהיה לנו מקום מפלט מכל האנטישמיות, מהפוגרומים, מהתעללות הנפשית גם.
ואז אני מבינה כמה אותם אנשים מקריבים רק בשבילנו.ולא רק הם גם המשפחה שלהם.
אני מזדהה ומקרבת ללבי כל משפחה שכולה. אמן שלא תדעו עוד צער, ואני יודעת שצערכם גם ככה לא קטן.
כל צפירה אני נזכרת בכם ומבקשת מאלוהים שיתן לכם שלווה, ובכלל שמדינת ישראל לא תדע עוד צער.
אנחנו חיים בישראל חיים קשים, שבה אנחנו צריכים להקריב את ילדנו וזה כואב.
ואני באמת מאמינה, שאנחנו עושים את הרוב רק בשביל להגן, רק כדאי שנחייה חיים שלווים.
צה"ל לא הוקמה כדי לגנוב אדמה, לבזוז שטחים, להרוג אנשים, לקחת כסף, לעשות עוונטות על העולם שהיא חזקה.
משמה, צה"ל נועדה על מנת להגן על ישראל ואמן, שנדע הגנה עם אנשים שלמים ובריאים!
אבות ובנים/אביתר בנאי
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונשבר לאט
תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
בלי המבט הקרוע שלכם
שנשאר לבד ונשבר לאט
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יפרד ממי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט לחיות או למות
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
ובנימה זאת, למרות הצער והכאב... אני מאחלת לכולם יום עצמאות שמח.
שנדע רק שמחות, ונחגוג על מדינתנו מבלי להקריב כ"כ הרבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
