החלפתי את המילים בשיר "אימפריות נופלות לאט" במילים משלי. הלחן המצויין הוא של דן תורן. המילים המקוריות (שגם הן ממש מצויינות לדעתי) הן של מאיר גולדברג. הנה הגרסה שלי, שנכתבה כשהייתי קצת, איך לומר, מדוכדך. השיר מוקדש לזו שגרמה את הדכדוך.
גבר יושב בסלון ורואה טלוויזיה
הוא קצת עייף אחרי יום עבודה
לבו המחוספס מלא חלודה וקורוזיה
הוא ממש מקווה שהיא לא אבודה
מיואש וכבד הוא מדשדש לאמבטיה
מציץ במראה, שוטף ת'פנים
חושב שאולי עוד קפה יעביר ת'אפטיה
מנגב ת'פרצוף ומלטף ת'זיפים
ומתוך השנים והזמן שחלף
פתאום מרצדים זכרונות שאסף
ילדים מתבגרים לאט
האשמות בעצמו מבוקר עד ערב מטיח
היא לא עונה לחיזוריו
"ממחר אני משתנה" לעצמו הוא מבטיח
"הרי אני בן 28 עכשיו"
ומתוך השנים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
