מגמר התיכון אל קרסולי הצבא

קמצן.

הו, כמה שנים מחיי הייתי קמצן.

לא בטוח שלגיטימי בכלל לקרוא לתלמיד תיכון או חייל חובה קמצן. בהנחה שהוא לא מקבל דמי כיס שמנים מההורים, בכל אופן.

אבל אני חושב שאפילו בהשוואה לשאר האנשים במצבי הייתי יותר קמצן.

אולי זה כי (כמעט) לא קיבלתי תמיכה כלכלית מההורים, אולי זה כי בכלליות אין דרך אחרת לשרוד עם 352 ש"ח משכורת בחודש, אבל אתה עושה את מה שצריך כדי לשרוד.

הבעיה עם קמצנות שהיא משתקעת. גם אם פתאום תקבל בוחטא של כסף, זה עדיין נשאר לך בורידים.

אז גם כשנכנסתי לקבע והרווחתי פי עשר יותר מקודם, עדיין נשארתי קמצן.

מה זה קמצן?

קמצן זה לקנות לעצמך את הטלפון הכי זול בשוק, אפילו שזה סיני מתפרק

קמצן זה רק לחפש סיבות למה השירות במסעדה היה גרוע ולצאת בהצהרה של "אין טיפ!"

קמצן זה בחיים לא להזמין תוספות על ההמבורגר כי 7 שקל על קצת אבוקדו מוגזם

קמצן זה בחיים לא להזמין שתיה, כי מים מהברז זה אחלה

קמצן זה שחברה שלך צמאה ואתה לא תקנה לה בקבוק מים כי זה פאקינג עשר שקל וגם ככה עוד עשרים דקות אנחנו בבית. שתי בבית.

והיה קשה לי מאוד להתנתק מזה.

למרות שחשבון הבנק שלי כבר היה במצב מעולה, כאב לי להוציא כסף על דברים מינוריים.

ואז נחשפתי לכמה אנשים שקונים מוזיקה. וקונים משחקים.

ואמרתי לעצמי, כהרגלי, למה? אפשר להוריד פרוץ, חבל על הכסף... זה אחד המוזרים.

והאמת שזו הדעה הרווחת אצל רוב האנשים. גם אצלנו כאלה שהם "לארג'ים" ומוציאים כספים לא יקנו משהו שאפשר להוריד מהאינטרנט בחינם.

אבל יש בזה משהו יפה.

יש בזה משהו מקסים.

זו דרך להביע תודה לאמן שאתה אוהב את השירים שלו.

זו דרך להביע תודה לחברת המשחקים, כדי שימשיכו להוציא משחקים מעולים.

זו דרך להרגיש פעיל באופן אקטיבי במשהו שבאמת התחברת אליו בפן האישי.

ראיתי את זה מהצד, ופייר התאהבתי ברעיון.

זה לא שאני לא מוריד שירים, אבל אם מדובר באלבום שאני ממש ממש אוהב (שומע אותו עשרות פעמים) אני כנראה אקנה את האלבום.

וזה לא שאני לא מוריד משחקים, אבל אם יש משחק שממש אהבתי, אני אקנה אותו. ואם המחיר קצת גבוה אז אולי אני אחכה קצת שירד (כי תמיד יש דילים).

ביום אחר לפני שנה בערך יצרתי לעצמי חשבון סטים (פלטפורמה שדרכה ניתן לקנות משחקים) ופשוט התחלתי להוסיף לסל קניות את כל המשחקים ששיחקתי בהם בכל השנים באופן פרוץ. וקניתי הכל.

חלקם אולי חיכיתי שהמחיר ירד קצת. על משחק אחד ספציפית חיכיתי קצת שדווקא יעלה, כי 5$ הרגיש לי קצת מדי לתת לחוויה שקיבלתי.

אני חושב שהוצאתי באיזור ה1500 ש"ח על גיימינג באותה תקופה. על מוזיקה גם משהו באיזור הזה.

ברור לי שזה לא משהו שכל אדם יכול להרשות לעצמו, בטח לא במחירים הרגילים שמשחקים יוצאים בדר"כ (60$ למשחק) אבל אני חושב שלרובנו המוחלט זה כן אפשרי.

ולי זה עושה טוב. אני מרגיש שאני עושה משהו טוב עם הכסף שלי. אני אומר תודה בדרך הנכונה.

וזה גם עזר לי מאוד להתמודד עם הקמצנות. אני עדיין חושב פעמיים לפני שאני קונה שתיה במסעדה, אבל היד הרבה יותר קלה על ההדק.

אז לדעתי, אפשר להוסיף עוד כמה איפיונים להגדרת הקמצן.

קמצן זה לא לקנות שירים. גם לא כאלה שאתה ממש ממש אוהב.

קמצן זה לא לקנות משחקים. גם כאלה שחרשת עליהם 150 שעות.

קמצן זה לא לקנות ספר ששינה את חייך וריגש אותך ברמות גבוהות. אפילו אם השאלת מחבר/מהספריה בחינם וזה הכי חוקי ולגיטימי בעולם.

והיום, לשמחתי, אני כבר לא יכול להגדיר את עצמי כקמצן.