http://www.youtube.com/watch?v=B-A-4NQfFRs
ישלי סבא חולה .
הוא חלה בערך כשאחותי נולדה, שזה אומר.. שאני הייתי בערך בת שבע, קצת פחות אפילו .
ומאז אני זוכרת אותו ר-ק חולה.. הוא מסוגל לשמוע אבל לא לדבר, לראות אבל לא להגיב, הוא בעצם אוכל אוכל משובח אבל לא מסוכל להרגיש את הטעם.
עצוב לי, כל השנים היה לי עצוב בגלל זה, הכי!
וסבתא שלי רוצה שאני אעשה משהו.. היא רוצה שאני אבוא לבית שלה יום אחד, כשהוא ריק לגמרי, ולהיות לבד עם סבא שלי, כדי לראות עם הוא מגיב אחר אליי
היא רוצה שאני אקח עפרון ודף, ואשב לידו, ואשאל אותו שאלות -
"סבא, אתה שומע אותי?"
"סבא, אתה מבין מה אני אומרת?"
"סבא, אתה עדיין מסוגל לחייך?"
"סבא, אתה מתגעגע?"
"סבא, אתה זוכר אותי? אני מאיה גולדהמר, אני.. אני הנכדה הבכורה שלך שמעולם לא הספיקה להכיר אותך באמת"
אני רק כותבת את זה ויורדות לי דמעות.
כי זה בעצם מאוד אירוני.. כי בתכלס ? אם באאאמת חושבים על זה ? אין לי באמת למה להתגעגע.
אפעם לא באמת דיברתי איתו, אני לא יודעת מה האופי שלו .. אני אפילו לא יודעת איך הקול שלו נישמע.
ומה שהכי קשה לי ?
הוא דומה כמו שתי טיפות מים לאבא שלי ( רק עם פחות שיער )
והעובדה שבעצם גם עם אבא שלי אין לי מערכת יחסים בריאה , אם בכלל.. זה בעצם אומר ש.. מה ? זה תורשתי ?
המקרה של סבא שלי, ועכשיו אבא שלי ?
ולמרות שלא דיברתי איתו, ולמרות שלא הכרתי אותו באמת, ולמרות ה-כ-ל ? אני אוהבת אותו כ"כ
הוא הסבא השפוי היחיד שיש לי, והוא נילקח ממני!
כ-ל המשפחה שלי, דודות, בני דודים, ההורים שלי, אני.. אחותי הקטנה ..
כשאנחנו חוגגים ? חנוכה ? פסח ? פורים ? ימי הולדת של קרוב משפחה ? זה אף פעם לא שמח עד הסוף ,
כי תמיד אנחנו מרגישים אותו בצד, מסתכל עלינו, בקושי נושם
כל אחד מאיתנו הפסיד משהו -
- אני הפסדתי סבא
- אבא שלי ודודים שלי הפסידו אבא
- וסבא שלי הפסידה את אהוב ליבה
והעובדה השטניייייית שאין לי פאקינג מה לעשות כדי לשפר את זה !!!! משגעת אותי .
טוב, יהיה בסדר (?)
סבא - עצוב לי פה בלעדייך, ואני מתגעגעת.
יאללה התעופפפתי מפה,
SUSH
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
